כסף שנתקע במכונת שתיה

התשובה

נדגיש שלא באנו להתיר לאף אדם לתת מכות העלולות להזיק למכונה, ובפרט לא לאדם זר שלא הפסיד כאן כסף, אלא שכך היה המעשה בשאלה. נבאר את הדין. אם את הכסף הכניסו הקונים שלא קיבלו תמורתו פחיות שתיה, כמו בנידון של השאלה, הכסף שייך למי שהוציא אותו מהמכונה ע"י המכה, ואפילו אם אותו אדם לא התכוון לקנות פחית שתיה. אולם, אם בעלי הכסף כבר קיבלו תמורתו פחיות שתיה, הכסף שייך לבעלי המכונה ועל המוצא לדאוג להשיב לבעלי המכונה את הכסף שיצא מהמכונה. מבואר בגמרא (ב"מ כו,ב) שאם אדם מצא על רצפת החנות כסף שכנראה נפל מאחד הקונים, הכסף שייך למוצא ולא לבעל החנות. כלומר, למרות שהמציאה נמצאה בחצירו וברשותו של בעל החנות בכל זאת לא זכתה לו חצירו במציאה, מכיון שאין זו חצר המשתמרת לבעלים, כיון שנמצאים בחנות הרבה אנשים שיכולים לקחת את המציאה, ולכן מראש אין דעתו של בעל החנות שתזכה לו חצירו במציאה. וכך גם פסק הש"ע (חו"מ סי' רס סעיף ה) וביאר זאת שם הש"ך (בס"ק יח) בהרחבה ועיי"ש. על כן, בנידון שאלתנו, מכניס הכסף הרי אינו מעוניין להקנות את הכסף לבעל המכונה, מכיון שלא קיבל תמורה לכספו, ולכן אם הוא התייאש לבסוף מהכסף שנתקע (כפי שנראה במציאות שלאחר שחיפש את העודף ולא מצא, עזב את המקום) נחשב הכסף הזה כהפקר, ומכיון שהמכונה נמצאת במקום ציבורי ואנשים רבים משתמשים בה ועוברים סמוך לה ושכיח שאנשים או ילדים העוברים ליד המכונה ורואים שכסף נתקע במכונה יתנו מכה וכדו' להוציא את הכסף, לכן מראש אין הבעלים סומכים בדעתם שהמכונה הנ"ל תזכה עבורם בכסף שהינו בגדר מציאה, למרות שהמכונה נחשבת ככלי וכחצר שלהם, ולכן נשאר הכסף בגדר הפקר, וכל אדם שיוכל להוציאו משם מבלי לגרום כל נזק למכונה בכל אופן שהוא, רשאי לקחתו לעצמו. (משפטי התורה ח"ג סי' ט, וכן כתב בשו"ת להורות נתן ח"ח סימן קטז -קיז). ואע"פ שלענ"ד כך הנראה יותר להלכה, אולם יודע אני שיש בדין זה אריכות גדולה, ואי הסכמה בין גדולי הדיינים, לכן היותר נכון להמנע מפעולה כזאת, ושב ואל תעשה עדיף. אולם אם הקונה קיבל תמורה מלאה עבור כספו, כלומר שיצא לו פחית שתיה מהמתקן הנ"ל, הרי כדי שהקונה לא ישתה פחית שלא שולם עבורה הוא מעוניין להקנות את הכסף לבעלי המכונה שנחשבים המוכרים שלו, ואפילו אם המכונה איננה תקינה, לפיכך מאחר ויש כאן דעת אחרת של הקונה שמקנה את הכסף למוכר מועיל הדבר שיקנה בעל המכונה ואפילו אם המקנה הניח את הכסף בחצר שאיננה משתמרת כמבואר בש"ע (חו"מ סי' רסח סעיף ד'). וע"ע בסמ"ע (ס"ק טז) ובש"ך (סק"ט). ונראה שכל שכן בנידון שאלתנו שבעלי המכונה "קנו" את הכסף, כי בזמן ההקנאה עומד הקונה ליד המכונה ושומר עליה, ומאחר והקונה שומר שבשעת הכנסת הכסף למכונה (שאז נעשה מעשה ההקנאה) שלא יקח אף אדם את הכסף שהניח שם, לכן המכונה נחשבת בשעת ההקנאה כחצר המשתמרת לבעליה ע"י דעת אחרת של הקונה שמקנה להם את הכסף, לכן זכו בעלי המכונה בכסף, ומי שהגיע הכסף הנ"ל לידו צריך להשיב אותו לבעלי המכונה (משפטי התורה ח"ג סי' ט). מסקנת הדברים: הנה דין זה נמצא במחלוקת גדולה בין גדולי ההוראה, ואנו בתשובתנו כתבנו את דעתנו הדלה בזה, שבמקרה שהקונה אינו קיבל תמורה לכספו, יכול המוצא לקחת את הכסף, אולם אם הקונה קיבל תמורה לכספו, הרי שבעל המכונה זכה בכסף. וכל זה כמובן ללא שום היתר לפגוע ולהזיק למכונה בכל דרך שהיא.