חיוב נזקי קטן

התשובה

יש להקדים ולבחון את מידת חיוב הקטן על נזקיו וכן אחריות הוריו על נזקיו. המשנה (בבא קמא פז,א) נקטה שחרש שוטה וקטן פגיעתן רעה, החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורים. הרי שקטן פטור על נזקים שגרם ועשה, ואף לכשיגדיל פטור כפי שפסק הרמב"ם (בהלכות חובל ומזיק פ"ד ה"כ): אף על פי שהגדיל הקטן אינם חייבין לשלם שבשעה שחבלו לא היו בני דעת'. וכן פסק הש"ע (סי' תכד סעי' ח). פטור זה נוהג רק במקרה שהקטן יצר היזק, אך אם נהנה הקטן מאשר עשה חייב בתשלומין על שעשה, וכן באר הרמב"ם (הלכות טוען ונטען פ"ה הי"א). וכך כתב בש"ע (סי' צו סעיף ג). אולם האור זרוע (בב"ק בסי' שנו) שהובא בהגהות אשרי (ב"ק פ"ח סי' ט) סברו שקטן חייב לשלם כשיגדיל. למעשה כתבו המשנה למלך, הים של שלמה, שער המשפט, ורבי עקיבא איגר, שדעת הגהות אשרי הינה דעת יחידאי ולא פוסקים כמותו. וכן הוא ביביע אומר (חו"מ ח"ח סי' ו). אך הרמ"א (או"ח בסי' שמג) הביא את דעת תרומת הדשן (סי' סב) ופסק: וקטן שהכה את אביו או עבר שאר עבירות בקטנותו, אף על פי שאין צריך תשובה כשיגדל, מכל מקום טוב לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה, אף על פי שעבר קודם שנעשה בר עונשין. ע"כ. וכך כתב הבן איש חי בשו"ת רב פעלים (ח"ב יו"ד סי' יח), שיש לכפר על שעשה בקטנותו. וכן בספר חסידים (סי' תרצב) כתב שחייב לשלם הכל כשהגדיל. ובאגרות משה (יו"ד ח"ב סי' י) סבר שחיוב לפנים משורת הדין הוא רק באופן שהזיק במזיד וידע מהעוולה שעושה, ולכן הש"ע לא הזכיר חיוב זה, רק הרמ"א הביא מתרוה"ד שאף שאין חטא בידו טוב שיעשה תשובה וכפרה משום שיצא מכשול מתחת ידו, שכן לו היה גדול היה חייב אף על שגגתו, שאדם מועד לעולם אף כששוגג. ועתה ראיתי בספר משפטי חיים (ח"א סי' שצד) שכתב לחייב את האב על נזקי הקטן על פי המבואר בש"ע (סי' שצ סעיף יב) שפסק: מי שמסר ביתו לשומרו והיה בו חירש שוטה וקטן צריך לשומרם שלא ידלגו מלמעלה למטה ולא מלמטה למעלה. ע"כ. ולכאורה בנידון שלנו על האב היה מוטלת החובה לשמור על הילד שלא יזיק בחנות. אמנם לעניות דעתי יש לחלק, ואין להביא סיוע מהש"ע הזה כדי לחייב האב. שדווקא בדין שומרים, המוסר ביתו לשומר, אם כן קיבל עליו השומר חיוב שמירה שלא יוזקו הכלים בבית, לכן חייב לשמור שחש"ו (חרש, שוטה וקטן) שנמצאים שם לא יזיקו, כיון שדרכם לקפוץ. ומשמע, שלא מדובר דוקא בבנו הקטן ,אלא אפילו הבן של בעה"ב ששבר חייב השומר בנזק, שנחשב לפשיעה, שלא שמר כראוי. אבל בסתם , כלומר ללא דין שמירה, אין חיוב על האב לשמרו בכל עת וזמן שלא ילך להזיק, אלא שאם רואהו שעומד להזיק צריך להפרישו. ובדרך אגב, נמצא לפי זה שהשוכר דירה או השואל דירה מחבירו וילדו הקטן הזיק לרהיטים כגון שקרע את הספה, על האב מוטלת החובה לשלם את הנזק. (ושוב ראיתי שכתב כן בספר משפטי אמת שכנים ח"ד סי' רמה). ולכאורה בנוגע לשאלתנו היה מקום לומר שברגע שהאב נכנס עם ילדיו הקטנים לחנות הרי הוא מקבל על עצמו שמירה (ולכאורה אין צריך ממש לקבל בפיו, אלא זה מעין תנאי ידוע לכניסת החנות, והאב נכנס על דעת זה, וכן בעל החנות מאפשר כניסת ילדים על דעת זה). ובכל אופן בשאלתנו לא היה ברור כלל שהילדה התנהגה בצורה לא זהירה, אלא היא מעדה ונתקעה באחד המדפים שגובהו היה 20 ס"מ מהקרקע, ולכן יותר נראה לפטור את האב. אמנם יש לציין שבמקרה שבו הילד הקיא במונית, ישנו דיון נוסף בפוסקים מה הדין כאשר נוסע הזיק למונית בלי כוונה (כגון בנידון שאלתנו שהקיא, או שפתח את הדלת לכיון הנסיעה ומכונית שעברה פגעה בדלת וכו') יש אומרים שהנוסע פטור, משום דין "שאלה בבעלים", שמיכון שהוא (הנוסע) שואל או שוכר את המונית, ובאותו הזמן הנהג נשכר לו, הרי הוא עמו במלאכתו (ודווקא כאשר הנהג הוא בעל המונית), ויכול לומר קים לי כסוברים ששמירה בבעלים היא פטור גם על המזיק , ויש אומרים שמכל מקום חייב, כיון שהנוסע אינו שוכר את המונית אלא רק את הנהג. (והרחבנו באריכות בשאלה זו בסימן קלה בדין אדם שהקיא במונית). מסקנת הדברים: הנה במעשה שלפנינו היה הקטן אנוס או שוגג, אף שמעיקר הדין אילו היה גדול היה חייב, מכל מקום קטן פטור מדינא, ולדעת הרבה פוסקים אין חיוב לשלם לכשיגדיל אף לא לפנים משורת הדין. אמנם לדעת הרמ"א יש לקטן לכפר על מעשיו. הנה כל זה הוא לעיקר הדין, אבל לענ"ד טוב ונכון לפשר מעט בין הצדדים על כל פנים מדין "מה ששנוא עליך", ובכל זאת נגרם כאן נזק שמישהו צריך לשלם עליו, ולכן טוב לחוש לדעת הרמ"א היכן שאפשר ולהרבות אהבה ושלום בישראל. (מה עוד שבהמון מקרים לצערנו דעת הבעלי בתים אינה כדעת תורה, ורואים בהתחמקות מתשלום כגזל, והדבר יכול לגרום לחילול ה' ולשנאת חינם).