מינוס בבנק

התשובה

שלום וברכה. דווקא בגלל שאני מסכים איתך שהרבה אנשים אינם מודעים למורכבות שיש בענין זה של מינוס בבנק, ולפי מיטב הבנתי הרי זוהי "צרת רבים", ובדורנו, דור הצריכה, לצערי הרבה אנשים לא מחושבים ולא מתנהלים נכון עם כספם, ומבינים שאם הבנק נותן להם מסגרת חריגה של 30,000 ₪ הרי שמבחינתם יש להם אפשרות לבזבז ולקנות עד הסכום הנ"ל. ובעבר היו מלמדים ומחנכים "שאם יש אז קונים, ואם לא אז לא", כלומר אין לרכוש מעבר למה שיש, ולצערנו כנראה שההבנה והגדר למושג "יש לנו" השתנה. ובכל אופן עדיין יש ללמד זכות על אותם אלו שמנסים בכל הכוח להחזיק חזק ולא ליפול אל תוך עומקי המינוס כאשר מחיר המוצרים ואפילו הבסיסיים שבהם עולה בכל יום, וכן שכירות הדירה, חשמל ,ביטוחים וכו' וזהו אחד מסימני ימות המשיח "היוקר יאמיר". וכיון ששאלה זו מצויה ראיתי לנכון לסטות מעט מחושן משפט (שכן שאלה זו מקורה בדיני ריבית המצויים בשולחן ערוך חלק יורה דעה) ולתת רקע קטן לנידון זה: הימצאות במינוס בבנק שווה בעצם לנטילת הלוואה מן הבנק. ואם כן, הבעיה בכך (מעבר לבעיה הכלכלית) היא בתשלום הריבית שגובה הבנק על המינוס שזו בעצם ריבית על הלוואה. והנה העולם חושב מבין שכיון שלבנק יש היתר עסקא אז המשמעות לכך שיש היתר גורף לכל נושא הכספים בבנק, זאת בעצם הטעות של רוב העולם. לבנק אמנם יש היתר עסקא, אך היתר העסקא מיועד, בעיקרון, להלוואות למטרה עיסקית, כאשר ה"ריבית" שמשלם הלווה היא בעצם תשלום חלקו של הבנק ברווחי העסק בו השקיע הלווה. מינוס בבנק נועד, במקרים רבים, לא למטרה עסקית אלא לצריכה שוטפת ועל כן יש מהפוסקים שאומרים שלכך לא מועיל היתר עסקא. אלא שבהיתר העסקא של הבנקים יש סעיף בו נכתב כי הלקוח מקנה לבנק חלק בכל עסקיו היותר טובים וכשרים, ועל כן גם כאשר ההלוואה נלקחה למטרה שאיננה עסקית, אם יש ללווה "עסקים" כלשהם שעשויים להניב רווחים (כגון דירה, מכונית, תכנית חיסכון וכד') – יהיה תשלום ה"ריבית" תשלום חלקו של הלווה בעסקים אלו. על פי זה יהיה ניתן לסמוך על היתר העסקא גם כאשר מדובר במינוס – אלא אם כן אין ללווה כל נכס שיכול להניב רווח. מסקנת הדברים: דעת פוסקים רבים לאסור להיכנס למינוס בחשבון הבנק כתוצאה מרכישת דברים מתכלים כגון אוכל, טיולים ושאר צרכי הבית, כאשר אין לבעלי החשבון נכס (כגון דירה או עסק וכיוצ"ב), אולם גם כאשר יש לבעל החשבון דירה וכיוצ"ב ודאי נכון וראוי מאוד שלא להיכנס למינוס, אלא שבמקרה כזה המקל בזה יש לו על מה שיסמוך. וחכם עיניו בראשו.