מבקשי פניךלכל השאלות והתשובות
בית הוראה תורת אביתשובותיו של הרב איתי בן יוסף
חושן משפט ודיני ממונות

פרנסה וצדקה ממכירת סמים

מאת הרב איתי בן יוסף

השאלה

שלום לכבוד הרב, רציתי לשאול שאלה שבעצם היא שתי שאלות... רציתי לדעת האם מותר לתרום כסף שנעשה ממכירת סמים קלים, אני שואל כי לי בכלל לא ברור שסמים קלים נקראים דבר מזיק, כי מצד אחד זה מזיק, מצד שני הקונה זקוק לזה. האם מותר לתרום כסף שמגיע ממכירות "אסורות", האם צריך ליידע את מקבל התרומה? במקרה שאסור, האם מותר לי להכניס את הכסף האסור לחשבון שלי "ולהלבין" אותו ע"י כסף אחר מהבנק?

התשובה

שלום וברכה. מכיוון ששאלתך היפה מחולקת לשניים, אף אני אחלק את התשובה בצורה זו, במיוחד שהשאלות האלו לצערי הולכות ותופסות תאוצה בדור המבול שלנו. קודם נתייחס לעיין עישון ומכירת סמים קלים, כי רק לאחר שנגיע למסקנת איסור בעניין נוכל לדון בשאלה השנייה. אף אם יש מחלוקת ברפואה בדרגת ההיזק של הקנביס, לנו זה כלל לא משנה. גם אם נאמר שהקנביס לא ממכר גופנית (אף שזה נגד המציאות), בכל אופן ודאי שהוא ממכר נפשית. הקנביס בא למלא חלל ריק בנפש, והוא ממכר. מניסיון של שנים בטיפול במכורים, הוא גורם לשינוי אדיר במצבי הרוח, לתלות, ולמערכת עצבים לקויה. כל אלו פוגעים בתפקוד היומיומי ובשלום בית, וודאי שאין זו דרכה של תורה. ויש לנסות כמה שיותר מהר להיגמל מכך. אבל חשוב לציין שההתייחסות ההלכתית היא שונה כאשר מדובר בשימוש בקנאביס לצרכים רפואיים, כיון שמוכח שסם זה מאפשר הקלה בתסמינים של מחלות שונות כגון: סרטן, כאב כרוני, קרוהן, טרשת נפוצה, ניוון שרירים, פרקינסון, אלצהיימר ועוד. אכן במקרים כגון אלה יש מקום להתיר את השימוש בקנאביס בהתאם להמלצת רופאים המומחים בנושא. בנוסף, כבר דן בנושא זה הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בספרו שו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ג סימן לה), והעלה לאסור את השימוש בסמים מכמה איסורים שונים. וכן כתב בספר מעדני שלמה (עמוד תלא) ששמע מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל, שוודאי יש איסור מצד הדין לקחת סמים [לא רק מצד ההשקפה שאין זה ראוי], משום שלקיחת סמים כמו שעושים ברחוב ודאי מזיק את גופו ואסור משום חבלת גופו שאיסור גמור הוא. עיין שם עוד בדבריו. וכן יעויין עוד לגאב"ד חיים יוסף דוד וייס שליט"א בספר ובחרת בחיים (אות ו). ויתרה מכך כתב בספר חשוקי חמד מסכת בבא מציעא (עמוד שפב) שאין לתת צדקה לאנשים מסוממים הצורכים כספים עבור סמים. ע"ש. ועיין עוד בתחומין (כרך לג עמוד 124) לעניין האם מי שמעשן סמים כשר לעדות. וראה עוד בשו"ת אשר חנן (חלק ח' סימן לט) ובספר "פסקי דין בדיני ממונות ובבירור יוחסין" (כרך ז' עמוד תקמ). מכאן יוצאת תשובה ברורה לאסור לעשן סמים קלים, חוץ מאותם שכבר ציינו בתחילת התשובה שסובלים מבעיה רפואית, וכן ניתן ללמד זכות על אותם אלו שכבר מכורים לכך, אולם הם צריכים להתחיל טיפול גמילה כדי להשתחרר מההתמכרות זאת. עכשיו לשאלתך השנייה. לאחר שהגענו למסקנת איסור בנושא עישון סמים קלים, מימלא אותו מוכר הוא לא רק מסייע לדבר עבירה אלא כמסיט ממש לדבר עבירה. מה עוד שלרוב אותם סמים נמכרים בשוק כאשר הם מעורבבים בחומרים רעילים ולא במתכונתם הטבעית הטהורה, דבר שעוד יותר מזיק בריאותית. ובכל אופן פשוט שאסור לעסוק במסחר בסמים, הן מצד דינא דמלכותא, שזו עבירה פלילית, והן מצד ההלכתי שבדבר. קבלת צדקה מגזלנים כל זאת לגבי כספים שהגיעו באיסור, אך אינם כספים שמקורם בגזל. לגבי כסף גזול הדין שונה. המשנה במסכת בבא קמא (דף קיג ע"א) אומרת שאסור להנות מקופתו של מוכס (והכוונה לפי הגמרא שם, למוכס שפועל בניגוד לחוק, וממילא כל הכסף שהוא גובה הוא בחזקת גזל). ואפילו לפרוט כסף מתוך קופתו אסור. כמו כן אסור לקבל מקופתו לצדקה. כלומר, אם גבאי הצדקה מגיע למקום העבודה של המוכס, והלה רוצה לתת לו מתוך קופת המכס, אסור לגבאי הצדקה לקבל ממנו את הכסף, גם לא למטרת צדקה. אבל אם הגבאי מגיע לביתו של המוכס, והמוכס נותן לו מהכסף ששמור אצלו בבית, מותר לקבל ממנו, למרות שיש סיכוי סביר שגם הכספים הללו מקורם במכס שהוא נוטל שלא כדין. כיוון שבדרך כלל יש לו בבית גם כסף שהגיע אליו כחוק, מותר לקבל ממנו. על סמך סוגיה זו פוסק השולחן ערוך (חו"מ סי' שסט) כמה הלכות הנוגעות לאסור ולמותר בעסקנו עם הגזלנים. בתחילת הסימן (סעיף א) מבאר הש"ע שאסור לקנות סחורה גנובה, וגם לא לסייע לגנב להיפטר מהסחורה הגנובה, והעושה כך מסייע לגנבים וגם דוחף אותם להמשיך במעשיהם האסורים. הגנב ממשיך במלאכתו רק משום שהוא יודע שיש לו לקוחות. בהמשך (סעיף ב) הש"ע מרחיב את האיסור, ואומר שלא רק שאסור לקנות את הסחורה הגנובה, אלא גם אסור ליהנות ממנה בכל דרך שהיא, כגון לרכב על סוס גנוב. הש"ע מדגיש שאיסור זה חל גם במקרה שהנגזלים התייאשו מלקבל חזרה את הסחורה שנגנבה מהם. עד כאן דן הש"ע במקרים בהם ידוע שהסחורה גנובה, מכאן הוא עובר לדון במקרים שבהם אין ידיעה מפורשת לגבי מקורה של הסחורה הספציפית, אך ניתן לשער שמקור הסחורה אינו כשר. הש"ע מחלק בין גזלן שכל עסקיו מהגזלה, לבין גזלן שיש לו גם עסקים כשרים: אם יש לו גם עסקים כשרים, אפילו אם הם מיעוט מהכנסותיו, מותר להנות ממנו, ואפשר לתלות שהסחורה המדוברת היא מעסקיו הכשרים. אך אדם שכל עסקיו מוחזקים כגנובים אסור להנות ממנו כלל (חוץ מהנאה מועטת כגון פריטת כספים שמותר מכספים שיש לו בבית). כמובן שגם אדם שיש לו עסקים כשרים אך ידוע שסחורה מסויימת גנובה, אסור ליהנות ממנה. קבלת צדקה מאנשי העולם התחתון במקרה של פושעים מפורסמים, אנשי עולם התחתון, שידוע שעוסקים בסחיטת כספים וכד', יש להבחין כאמור בין כאלו שיש להם עסקים כשרים, לבין כאלה שעל פי הידוע כל הכנסותיהם מעולם הפשע. מהסוג השני אין לקבל כלל, ואילו מהסוג הראשון, אם ניתן לתלות שהכסף שהם תורמים הוא מהכסף ה'כשר', ניתן לקבל מהם מעיקר הדין. אך אם לא ניתן לתלות כך, כגון שהסכום שהם רוצים לתרום הוא הרבה מעבר להכנסות הסבירות מהמקור ה'כשר', אין לקבל מהם. ובכל אופן מסתבר שלא ראוי בעליל לגבאי הצדקה לחזר אחרי האנשים הללו על מנת להתרים אותם, אלא רק אם הם באים בעצמם לתרום יש לקבל מהם בנסיבות הנ"ל (הדיון בפוסקים הוא רק מתי "מקבלים מהן"). אם יש למתרימים ידיעה שמקור הכסף הוא מהעסקים האסורים, ודאי שאסור לקבל מהם. בנוסף לכך, צריך להיזהר שלא ייווצר חילול השם כתוצאה מהתרומה. אם יתפרסם שמוסדות תורה מקבלים תרומות מפושע מפורסם, גם אם היה היתר לכך בגלל שהיו לו עסקים כשרים, הדבר יביא לירידת קרנה של תורה בעיני הציבור. כמו כן פרסום תרומתו של הפושע לבית הכנסת יש בו משום מתן הכשר למעשיו, וגם יש בזה משום איסור חנופה לרשעים. איסור זה חל גם אם לא מצדיקים בפועל את מעשה הרשע שלו, אלא עצם זה שמשבח אותו שהוא איש טוב (שערי תשובה ג, קפט). יש פוסקים הסבורים שאפילו במקום שיש לחשוש לסכנה, יש להיזהר מלהחניף לרשע, אם הדבר נעשה בפרסום (יד הקטנה דעות פרק י ג, יד). לכן יש להימנע מתליית שלט וכד' המפרסם את התרומה של פושע מפורסם (עיין בפסקי תשובות שם הערה 171 טעמים נוספים לכך). אחר כל זאת, צריך להיזהר שקבלת הצדקה לא תיצור אצלו את הרושם, שכל עוד שהוא מפריש מכספו לצדקה, כל חטאיו נמחלים והוא יכול להמשיך בדרכו הרעה. ולכן מסתבר שיש לחלק בין קבלת צדקה באופן קבוע לבין קבלת צדקה באופן עראי. באופן עראי ניתן לקבל ממנו, ואולי ע"י זכות המצווה יזכה גם לחזור בתשובה שלמה, אך אם הוא ממשיך בדרכו הנלוזה, ורק מכסה על עצמו ע"י נתינת צדקה, אין לאפשר זאת. אם יש חשש, שאם לא יקבלו מהם את הכסף, הכסף ישמש להמשך פעילות אסורה, או שהם עלולים לפגוע חלילה במוסד, יש לקבל מהם את הכסף וכלשון הפוסקים (שו"ע הרב שם) "שהוא כמציל מידם", אך אין להשתמש בו לצרכי מצוה, ואם ניתן יש לפעול להחזיר אותו לעשוקים שמהם הוא נלקח. למסקנת הדברים, נמצא שאם אותו אדם מתפרנס אך ורק ממקור לא כשר, יש להמנע מלקבל ממנו תרומה, אמנם אם יש לו גם מקור פרנסה כשר שאפשר לתלות שהתרומה מגיעה ממנו, יש להתיר, ולהתחשב בסייגים שהזכרנו. ברכה והצלחה.