העברת הירושה מהבן הבכור לבן הקטן
השאלה
שלום וברכה. חזרתי בתשובה לפני 30 שנה. יש לי שני בנים. האחד חוזר בתשובה גם הוא, כיום אברך בכולל. השני רח"ל, רחוק מהדרך. הוא נמצא כרגע כבר חצי שנה במזרח הרחוק. בשנה האחרונה גיליתי שיש לי את המחלה הנוראה, ואני חושש שהכסף שלי יעבור לבן הגדול (הרחוק) והוא פשוט יבזבז אותו על טיולים והבלים. אני רוצה לעשות צוואה ולהוריש את הכסף לבני הקטן (האברך), האם נכון לעשות זאת?
התשובה
מבואר במשנה (בבא בתרא קלג, ב) וז"ל: "הכותב את נכסיו לאחרים והניח את בניו - מה שעשה עשוי, אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו; רשב"ג אומר: אם לא היו בניו נוהגים כשורה - זכור לטוב". ע"כ. הנה מבואר במשנה, שאם נתן בחייו נכסיו לאחרים, מה שעשה עשוי ואין רוח חכמים נוחה הימנו. ואם בניו אינם נוהגים כשורה, אמר רשב"ג שזכור לטוב. ואין מבואר במשנה האם תנא קמא מודה לרשב"ג בדין זה, ורשב"ג מוסיף ומפרש דברי תנא קמא, שלא אמר לעשות כן אלא כשבניו נוהגים כשורה, אבל כשאין נוהגים כשורה מותר לעשות כן. או שתנא קמא חולק על רשב"ג, שתנא קמא סתם דבריו, ומשמע שאפילו אם בניו אינם נוהגים כשורה אין רוח נוחה הימנו אם מעביר הנכסים מבניו לאחרים, ורשב"ג סובר שאם בניו אינם נוהגים כשורה מותר להניח הבנים ולתת נכסיו לאחרים. והגמרא מסתפקת בזה, ואמרה וז"ל: "איבעיא להו: מי פליגי רבנן עליה דרשב"ג, או לא, ת"ש, דאמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, לא תיהוי בי עבורי אחסנתא ואפילו מברא בישא לברא טבא, וכ"ש מברא לברתא" ע"כ. ופסקו רבותינו הראשונים (רשב"ם, רי"ף, ורא"ש, שם. ועוד) כשמואל, וכן פסק הרמב"ם (נחלות ו, יא) וכן פסק מרן הש"ע, וז"ל (חושן משפט רפב, א): "כל הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשים, אף על פי שאין היורשים נוהגים בו כשורה אין רוח חכמים נוחה הימנו, וזכו האחרים בכל מה שנתן להם. ומדת חסידות שלא להעיד בצואה שמעבירין בה הירושה מהיורש, אפילו מבן שאינו נוהג כשורה לאחיו חכם ונוהג כשורה" ע"כ. העולה מזה: אסור לאב להעביר נחלה מבן לבן אחר, אפילו לא מבן רע לטוב, או מבנו לאחרים, או מבנו לבנותיו, אפילו אין הבנים נוהגים בו כשורה, או שכלפי שמים אין נוהגים כשורה, ומידת חסידות שלא להעיד בצוואה כזו. והנה מלשון המשנה "מה שעשה עשוי, אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו", משמע לכאורה שאינו איסור ממש, אלא שאין רוח חכמים נוחה הימנו, ולשון אין רוח חכמים מצוי במחלוקת האם הוא איסור ממש (עיין בשדי חמד מערכת הלמ"ד כלל ג עמו 27). ואף על פי כן, בנידון שאלתנו, מי שיש לו שני בנים, האחד ירא השם שומר תורה ומצוות, והאחר מחלל שבת בפרהסיא ולא מחנך את בניו לתורה, רשאי האב לכתוב צוואה להעביר את הירושה לטובת הבן ירא השם. ובפרט שאפשר שהבן האחר יחלל שבת בנכסים שיירש מאביו, והרי זה כמסייע בידי עוברי עבירה. ומכל מקום, יש לאב לנהוג במתינות בכל זה. וטוב שיפקיד חלק מהירושה בידי אדם נאמן, בתנאי גמור על פי ההלכה, שאם עד זמן מסויים יחזור הבן בתשובה שלימה, או שיהיו לו בנים שיחזרו בתשובה, אז יתן להם חלק זה. ואם לאו, יתנהו לבן השומר מצוות או לצדקה. שכן כבר כתב בשו"ת אגרות משה (חו"מ ח"ב סימן נ'), שמה שנפסק שאין להעביר את הירושה אפילו מבן רע לבן טוב, זהו דווקא בבן רע סתם, שאינו זהיר בכל המצוות או שאינו נוהג כבוד באביו, אבל מאמין בהשם יתברך ובתורתו, ומחנך את בניו ללכת בתורת ה' ובמצוותיו, שבזה אמרו חכמים שלא יעביר את הירושה, כי עדיין יש לקוות שאולי יצא ממנו בן טוב. אבל בן שמחלל שבת בפרהסיא, ועובר על איסורי תורה, ואינו מחנך את בניו לתורה ומצוות, אין לנו לחשוש עתה שמא יצא ממנו בן טוב שומר מצוות וירא השם כראוי, כי מעשה אבות יעשו בנים. ואף על פי שלפעמים יוצא בן שומר תורה ומצוות גם מאלה המחללים שבת בפרהסיא ועוברי עבירות, מכל מקום לא על אלו חששו חכמים שמא יצא ממנו זרע טוב, לכן בוודאי שרשאי האב לתת את נכסיו לאחרים או לצדקה, ורוח חכמים נוחה ממנו, וזכור לטוב. וכן מבואר בחתם סופר ובסמ"ע. ע"כ. וזו לשון הרמב"ם (פי"א מגזילה ואבידה ה"ב): ואפילו אם היה בעל האבידה רשע ואוכל נבילות לתיאבון, מצוה להשיב לו אבידתו. אבל האוכל נבילות להכעיס, הרי הוא מין, ואסור להחזיר לו אבידה, שהמינים והאפיקורסים ועובדי עבודה זרה ומחללי שבת בפרהסיא, אסור להחזיר להם אבידה כגוי. ע"כ. וכן פסק מרן השלחן ערוך (חושן משפט סימן רסו ס"ב). ומבואר שגם במחלל שבת בפרהסיא, לא חוששים שמא יצא ממנו בן טוב. והואיל ואפילו אבידה שהיא ממונו ממש, אסור להחזיר לו, כל שכן שמותר להעביר את ירושתו שעדין לא זכה בה. וכן כתבו האחרונים. (שו"ת יביע אומר חלק ח חושן משפט סימן י). מה עוד שבשאלתך הזכרת שאתה רוצה לתת את רוב הכסף (ולא כולו), לבן הקטן, ועוד שהוא אברך כולל, שבזה עוד יותר קל הדין (שיש בזה מצווות צדקה והחזקת תורה) והאב רשאי לכתוב בצוואתו שרוב הנכסים ינתנו לבנו החכם, וכל שכן אם מצבו של החכם דחוק, ועל ידי זה יוכל לעסוק בתורה יותר בנחת. והגם שבסתם אין להעביר את כל הירושה לבן אחד בלבד, מכל מקום במקרה שלנו יש ספק ספיקא, שמא לבן תלמיד חכם מותר להעביר את הירושה, משום כבוד התורה. ושמא לא אסרו אלא רק כאשר נותן לבן אחד את הכל ולאחרים אינו נותן כלום, אבל כאשר ריבה לאחד ומיעט לאחר, מותר. וכל שכן אם כותב האב כן בהיותו בריא, שבוודאי יכול לתת כפי ראות עיניו, שיכול אדם לעשות בשלו כל מה שירצה. וכן פסק מרן הגרע"י שליט"א (שו"ת יביע אומר ח"ח חו"מ סימן ט-י'). מסקנת הדברים: רשאי האב לתת את רוב כספו (בדין מתנה, ולא ירושה), לבנו הקטן האברך, אך אם זאת ישאיר סכום מסוים שבו יתקיים דין ירושה עפ"י ההלכה. וכן ישאיר סכום לבן הגדול בתורת פקדון עם תנאי (עפ"י ההלכה) שברגע שיחזור בתשובה יהיה זכאי לקבל את הכסף.