האם יש לחשוש לגניבת דעת כאשר מופיע על המתנה תו מחיר גבוה מהמחיר ששולם בפועל?

התשובה

שלום וברכה. שאלה זו מצויה מאוד, וכיון שראיתי שיש בה דעות שונות בפוסקים, אמרתי אשיחה וירווח לי. הנה בספר אורחות מתנה (מתנה מרובה סימן יח ענף א') דן בשאלה זו, וכתב בזה הלשון: מקרה נוסף שיש לדון בו הוא במקום שרכש מוצר במכירת חיסול ובתווית שמופיע על הבגד רשום סך גבוה. בעוד שבעת המכירה הייתה הנחה ניכרת והמחיר היה מועט בהרבה מהרשום. והנידון הוא האם באופן שהקונה נותן את המתנה לחבירו עליו להוריד את התווית בכדי שלא יווצר רושם כאילו אכן הנותן שילם מחיר כזה. וכתב, שצריך לחלק שאם אכן שווי המוצר הוא כמו שנקוב על התווית אלא מחמת החיסול הורידו את המחיר, באופן כזה אין צריך להוריד את התווית, מפני שבאמת זה שוויה, וא"כ המתנה הניתנת זה ערכה. אבל אם שוויה פחות מהערך הנקוב, כגון שהמוכר כתב שם מחיר מופרז כדי ליצור רושם שהוא עשה הנחה גדולה, בזה מחובתו של הנותן להוריד את התווית בעת הנתינה, כדי שלא יווצר רושם וגניבת דעת של המקבל. וסיים שזהו ע"פ ספר לרעך כמוך. עיי"ש. אלא שלענ"ד יש להעיר מעט בדבריו, שכן בד"כ מקבל המתנה כאשר רואה את הסכום בתוויות, מבין שזה הסכום שהמוצר עולה, וממילא זה הסכום שהנותן השקיע עבורו, ולכן מעריך יותר, ושומר לו טובה. כלומר אף הוא יקנה לו (בבוא מן הימים) מתנה בסכום הנ"ל, שכן בד"כ אדם מרגיש לא נעים שקנו לו בסכום גדול והוא משיב מתנה בסכום קטן מזה. ואע"פ שזהו שוויו האמיתי של המוצר, הנה בד"כ האדם "מתרגש" מעצם העובדה שהנותן השקיע עבורו כזה סכום גדול, וזהו לא האמת בנידון שאלתנו, שאע"פ שהמוצר בזמן מסוים היה שווה את הסכום הגבוה, עם זאת זה לא הסכום שהשקיעו בו. וכדי להמחיש את העניין, מה הדין יהיה עם אדם מצא מעיל עור יקר מאוד (שאין בו השבת אבידה), האם בכך שיביא אותו לחבירו במתנה לא יצטרך להודיעו שהוא לא קנה אותו אלא מצא אותו? הרי בוודאי שהמקבל יחזיק לו טובה כפולה, על עצם המעיל ואיכותו, וכן על ההשקעה הכספית הרבה שהושקעה עבורו. נמצא, שכל מתנה מכילה שני נתונים: איכותה (ערכה האמיתי), ושוויה (לאו דווקא האמיתי, אלא כמה שילמו עבורה). והערכת המקבל מושפעת משני הנתונים. וזו מציאות שלא ניתן להתכחש אליה, שחשוב מאוד למקבל המתנה לדעת כמה בפועל שילמו עבור המתנה, כי זה מראה לו כמה היו מוכנים "להוציא" עבורו. ולדעתי כדי לדון בשאלה זו צריך קודם להבין את כוונת הנותן, אם כוונתו שמקבל המתנה יחשוב שזהו הסכום שהוא שילם עבור המתנה, יש בכך גניבת דעת, שכן מחזיק לו טובה בחינם. אולם אם שכח לבקש להוריד את התווית, ללא כוונה צדדית, הרי שניתן לומר שאין בכך גניבת דעת, שכן מקבל המתנה הטעה את עצמו (ש"ע חו"מ רכח, ו), שהיה אמור לקחת בחשבון שיש הנחות ומבצעים, והמחיר שמוצג על התווית אינו בוודאות המחיר ששולם, וזה שכיח ונפוץ. מסקנת הדברים: התשובה לשאלה זו תלויה בדעת הנותן, והיה וכוונתו הייתה שמקבל המתנה יחשוב שזהו הסכום ששילם עבור המתנה, הרי שיש בכך גניבת דעת. והיה והדבר נעשה ללא כוונה, הרי שאין בכך איסור גניבת דעת.