סוכת גויים

התשובה

מעיקר הדין מותר לעובדים הגויים לבנות את הסוכה, כולל הנחת הסכך, והסוכה כשרה למצווה ולברכה. בגמרא נאמר שסוכה שעשו גויים כשרה, בתנאי שנעשתה לצל (סוכה ח ע"ב). כך נפסק גם בשולחן ערוך: "סוכה, אף על פי שלא נעשית לשם מצוה, כשרה; והוא שתהיה עשויה לצל, כגון סוכת נכרים" (שולחן ערוך, אורח חיים תרל"ה, א). גם המשנה ברורה מסביר שאין צורך שהסוכה תיבנה דווקא בידי יהודי או לשם מצוות החג, אלא צריך שהסכך יונח כדי ליצור צל של סוכה, ולא לצורך אחסון, פרטיות או דירת קבע (משנה ברורה שם, ס"ק א-ב). יש פוסקים שכתבו שלכתחילה טוב שעשיית הסוכה, ובמיוחד הנחת הסכך, תיעשה בידי יהודי החייב במצווה (מגן אברהם, אורח חיים י"ד, ס"ק ג; ביכורי יעקב תרל"ה, ס"ק ב). זו הנהגה טובה ולא תנאי לכשרות הסוכה. במקרה של זוג מבוגר שאינו מסוגל לבנות את הסוכה ואין יהודי זמין שיכול לעזור, אפשר לסמוך על עיקר הדין ולתת לעובדים לעשות גם את הסיכוך. רצוי לומר לעובדים במפורש שהם מניחים את הסכך כדי ליצור צל של סוכה עבור חג הסוכות. כמו כן, יש להעמיד תחילה את הדפנות ורק לאחר מכן להניח את הסכך, כפי שפסק הרמ"א שאין להניח את הסכך לפני עשיית הדפנות (רמ"א, אורח חיים תרל"ה, א). אם העובדים כבר בנו את הסוכה והניחו את הסכך עבור חג הסוכות, הסוכה כשרה ואין צורך לפרק את הסכך או להניחו מחדש. עצם העובדה שהעבודה נעשתה בידי גויים אינה פוסלת את הסוכה. אם אפשר בקלות, טוב שיהודי יניח בעצמו חלק מן הסכך לפני השלמת הסיכוך. אם הסוכה כבר הושלמה, אפשר להוסיף באמצעות יהודי מעט סכך חדש לשם החג. זהו הידור בלבד ולא תנאי לכשרות. אין צורך ב"חידוש דבר" כאשר הסוכה נבנתה מלכתחילה עבור חג הסוכות. השולחן ערוך מחייב חידוש רק בסוכה ישנה שלא נעשתה לשם החג, וגם שם מדובר בדין לכתחילה. שיעור החידוש הוא סכך בשטח של טפח על טפח, או תוספת צרה הנמשכת לאורך הסוכה או לרוחבה (שולחן ערוך, אורח חיים תרל"ו, א; משנה ברורה שם, ס"ק ד-ה). למעשה: מותר לעובדים לבנות את הסוכה ולהניח את הסכך עבור בני הזוג. אם הם כבר עשו זאת, הסוכה כשרה למצווה ולברכה ואין צורך בתיקון. אם יהודי יכול להשתתף בהנחת חלק מן הסכך ללא קושי, טוב שיעשה זאת כהידור.