שואל שלא מדעת - מכונית שנשברה והוחלפה
השאלה
ערב טוב כבוד הרב. אם אדם קנה מכשיר מסוים, כגון מכונית על שלט, ומישהו לקח את המכונית והשתמש בה בלי אישור, אך השתמש בה כראוי, וכתוצאה מן השימוש היא נשברה בלי שפשע בשימוש, ואין אחריות על החלק שנשבר - האם בעל הצעצוע רשאי לדרוש מן המשתמש לשלם על המכונית? לאחר דין ודברים המשתמש ללא אישור הסכים לשלם, ובעקבות זאת החליט בעל המכונית לקנות מכונית חדשה. לאחר מכן לקח הבעלים את הרכב ההרוס לחנות, שמא יסכימו לסדרו או להחליפו, והחנות הסכימה להחליף אותו משום שהקונה הוא חברו של המוכר. השאלות הן: 1. האם המשתמש פטור מלשלם משום שהחנות החליפה את המוצר ההרוס, או שהבעלים יכול לומר שההחלפה נעשתה בזכות היכרותו ולא מכוח אחריות? 2. האם מי ששבר את המכונית יכול לטעון שהוא רוצה את המכונית החדשה, משום שברגע שהסכים לשלם נעשתה המכונית שלו? ואם כן, מי זכה במכונית החדשה שהוחלפה בשבורה?
התשובה
שלום וברכה. תחילה יש לברר יסוד חיובו של המשתמש. הנוטל חפץ חברו שלא מדעתו נקרא גזלן, כדברי הרמב"ם בהלכות גזילה (פרק ג הלכה טו), וכן נפסק בשולחן ערוך חושן משפט סימן שמ"ג סעיף א. ואף אם נחשיבו כשואל שלא מדעת, הרי שואל חייב אף באונסים, כדין המבואר בשולחן ערוך חושן משפט סימן שמ סעיף א. נמצא, שאף שהשימוש נעשה כדרך שימוש רגילה ולא בפשיעה, מכל מקום כיון שהיה שלא ברשות - נתחייב באחריות מלאה, וחיובו חל בשעת השבירה. ומכאן עיקר הסוגיה: האם מה שאירע לאחר מכן, שהחנות החליפה את המכונית מחמת היכרות, יש בו לפטור את המזיק. ויש לחלק חילוק יסודי: אם היה מתברר שהייתה אחריות קיימת מתחילה, ונמצא למפרע שלא היה הפסד - היה מקום לדון שאין חיוב כלל. אולם כאן ברור שהמכונית נשברה באמת, ולא הייתה כל אחריות או זכות לתיקון, וההחלפה נעשתה מחמת טובה אישית בלבד. נמצא שהנזק היה נזק גמור ומוחלט בשעתו, והחיוב חל בשלמותו, ומה שבא לאחר מכן אינו אלא רווח חיצוני הבא ממקור אחר. עוד יש לחזק הגדרה זו מצד נוסף: לאחר שהבעלים קנה מכונית חדשה, היה מקום שהמזיק - לאחר שהתחייב לשלם - יתבע מן הניזק לקבל לידיו את המכונית השבורה, שתהא כנגד מה שהוא משלם. ולמעשה המזיק לא תבע כלל את המכונית המקולקלת, ונראה שלא החשיבה לדבר בעל ערך. ובכהאי גוונא יש מקום לומר שיש בזה ויתור על כל זיקה לחפץ זה, או לכל הפחות גילוי דעת ברור שאינו חפץ בו כלל. ומעתה החפץ נשאר ביד הבעלים לגמרי, ורשאי לעשות בו ככל העולה על רוחו. ולפיכך, כאשר לאחר מכן הצליח הבעלים להחליף את המכונית - אין זה נחשב תיקון של הנזק מצד הדין, אלא רווח חדש הבא לו מכוח עצמו וממערכת קשריו, ואין למזיק כל שייכות לכך, ואין בידו לתלות בזה פטור או זכות. ולעניין טענת המשתמש כיון שהתחייב לשלם נעשה החפץ שלו, יש לדחותה בפשיטות, כי אין חיוב ממון יוצר קניין. הרמב"ם בהלכות מכירה פרק א, וכן שולחן ערוך חושן משפט סימן קצ סעיף א מבארים שאין בעלות נקנית אלא בדרכי קניין, ולא בדיבור או התחייבות בלבד. ובנדון זה לא נעשה כל קניין ולא הייתה דעת הקנאה, אלא התחייבות לפצות על נזק בלבד. מסקנת הדין המשתמש חייב לשלם על הנזק, ואין ההחלפה שנעשתה לאחר מכן מחמת היכרות פוטרת אותו, כיון שהנזק היה קיים בשעתו וההטבה שבאה אחר כך היא רווח חיצוני שאינו שייך למעשה הנזק. ואם כבר שילם - אין לו זכות לתבוע את כספו חזרה. וכן אין לו שום זכות במכונית החדשה, והיא שייכת לבעלים בלבד, והחפץ השבור נשאר ברשות הבעלים, הרשאי לעשות בו כרצונו.