שימוש בית מדרש במערכת סולארית שלא שולמה במלואה

התשובה

לפי העובדות המתוארות, מותר לבית המדרש להמשיך להשתמש במערכת הסולארית, ואין בעצם השימוש בה חשש גזל. עם זאת, מסקנה זו מבוססת על כמה תנאים: העמותה לא הזמינה את המערכת ולא התחייבה לשלם עבורה; התורם פעל בשמו ועל חשבונו; המתקין ידע שהמערכת מותקנת כתרומה לצורך בית המדרש; והמערכת נמסרה והותקנה במבנה ללא תנאי מפורש שהיא נשארת בבעלות המתקין עד לתשלום המלא. נסביר מעט: א. החוב נוצר בין המתקין לבין התורם הכלל הבסיסי בדיני ממונות הוא שחיוב הנובע מהסכם מוטל על הצדדים שהתקשרו בהסכם. במקרה זה התורם הוא שהזמין את העבודה, סיכם את המחיר והתחייב לשלם. העמותה ובית המדרש לא היו צד להסכם ולא התחייבו לשלם. העובדה שהמערכת הותקנה במבנה העמותה ושהעמותה נהנית ממנה אינה הופכת אותה מאליה לצד בחוזה. המתקין ידע מראש שהוא מבצע עבודה עבור התורם, כאשר מטרת העבודה היא תרומה לבית המדרש. ממילא, כל עוד לא הוכחה התחייבות אחרת, בעל דינו בעניין השכר הוא התורם. אין לחייב אדם בחובו של אחר ללא התחייבות מפורשת מדין ערב או מטעם אחר. לכן המתקין אינו יכול להעביר את חובו הנטען לעמותה רק מפני שהמערכת נמצאת במבנה שלה. ב. אין כאן שימוש שלא מדעת בעל המערכת אסור להשתמש ברכושו של אדם ללא רשותו, וכך נפסק בשולחן ערוך, חושן משפט סימן שנ"ט סעיף ה, ששואל שלא מדעת נחשב גזלן. אולם במקרה זה אין מדובר במערכת שנלקחה מן המתקין ללא ידיעתו. המתקין עצמו הביא את הציוד, התקין אותו במבנה העמותה וידע שמטרת ההתקנה היא הפעלת בית המדרש. השימוש במערכת הוא בדיוק המטרה שלשמה היא הותקנה. מחלוקת שהתעוררה לאחר מכן בעניין יתרת התשלום אינה מבטלת למפרע את הרשות שניתנה לבית המדרש להשתמש במערכת, ואינה הופכת את בית המדרש לגזלן. ג. יתרת חוב אינה מוכיחה שהמערכת נשארה בבעלות המתקין בעסקה רגילה, מסירת מוצר או התקנתו אצל מקבל העבודה מעבירות את החזקה והשימוש בהתאם להסכם. העובדה שחלק מהמחיר טרם שולם יוצרת, לכל היותר, תביעת ממון כלפי מי שהתחייב לשלם. היא אינה מוכיחה מעצמה שהציוד עדיין שייך למתקין. הדבר שונה אם הותנה במפורש שהציוד יישאר בבעלות המתקין עד לפירעון מלא. לכן, אם קיים בחוזה סעיף מפורש של "שמירת בעלות", או תנאי שהמערכת נמסרת רק לאחר התשלום האחרון, יש להציגו לדיין. אולם בהיעדר תנאי כזה, אין לומר שכל שימוש במערכת הוא שימוש ברכושו של המתקין. גם הדיון של "אומן קונה בשבח כלי" אינו יוצר כאן איסור ברור על בית המדרש. בשולחן ערוך, חושן משפט סימן ש"ו סעיף ב, נפסק שאין אומן קונה בשבח הכלי, אף שהש"ך כתב שיש בדבר ספק ממוני בשל מחלוקת הראשונים. מלבד זאת, מערכת שכבר נמסרה והותקנה במקרקעי העמותה לצורך תרומה אינה דומה בפשטות לכלי שנמצא עדיין בבית האומן והוא מעכבו עד לקבלת שכרו. ד. דין "יורד לשדה חברו" אינו הופך בהכרח את העמותה לחייבת בשולחן ערוך, חושן משפט סימן שע"ה, מבואר שאדם שבנה או השביח את נכס חברו עשוי להיות זכאי לתשלום מבעל הנכס, אפילו כאשר לא נחתם ביניהם הסכם. כאשר בעל הנכס חפץ בהשבחה ונהנה ממנה, לעיתים שמים את השבח או את ההוצאה ומחייבים אותו בהתאם לדין. אולם דין זה נאמר בעיקר כאשר אדם השביח נכס עבור בעל הנכס, ולא נקבע גורם אחר שהזמין את העבודה וקיבל על עצמו לשלם בעבורה. במקרה שלפנינו המתקין לא פעל סתם עבור העמותה ולא סמך עליה לתשלום. הוא הוזמן בידי התורם, סיכם עמו את המחיר ופנה אליו לקבלת השכר. ההתקנה בעמותה הייתה מימוש תרומתו של התורם. לכן, כל עוד המתקין ביצע את העבודה על סמך התחייבות התורם ולא על סמך התחייבות העמותה, אין לחייב את העמותה פעם נוספת מדין נהנה. בפרט כאשר טענתו בפועל היא שהמזמין נשאר חייב לו חלק מהמחיר, ולא שמעולם לא היה מי שהתחייב לשלם עבור ההתקנה. עם זאת, אם יתברר שהתורם הציג את עצמו כשליח מוסמך של העמותה, או שהעמותה ביקשה את העבודה והתחייבה במפורש או מכללא לשלם אם התורם לא ישלם, הדין עשוי להשתנות. ה. הליקויים מחזקים את היות יתרת התשלום שנויה במחלוקת גם אילו היה מוסכם שקיימת יתרת תשלום, אין פירוש הדבר שכל הסכום הנתבע מגיע למתקין. אומן שקלקל במסגרת עבודתו עשוי להתחייב בנזק. כך נפסק בשולחן ערוך, חושן משפט סימן ש"ו, שאומן שקיבל חפץ לתקן וקלקלו חייב לשלם. במקרה זה נטען שהמתקין מסר מידע שגוי בדבר עמידות הסוללות למים, שאחת הסוללות ניזוקה, שהעבודה הייתה לקויה ושהוא לא מילא את חובת השירות והתיקון. טענות אלו עשויות להצדיק תיקון, פיצוי או קיזוז מן השכר. אין כאן קביעה שהתורם צודק או שהמתקין צודק. הנקודה הנוגעת לבית המדרש היא שעצם קיומה של דרישת תשלום אינה מוכיחה שמדובר בציוד גזול. קיימת מחלוקת כספית ממשית בנוגע לעבודה, לנזק ולשיעור השכר המגיע. ו. אין הבדל לעניין איסור גזל בין יהודי לגוי אין להקל בתביעה רק משום שהמתקין אינו יהודי. בשולחן ערוך, חושן משפט סימן שנ"ט סעיף א, נפסק במפורש שאסור לגזול או לעשוק אפילו כל שהוא, בין מישראל ובין מגוי. נוסף על כך, התנהלות בלתי ישרה כלפי גוי עלולה לגרום חילול השם. אולם איסור גזל גוי אינו מחייב אדם שאינו בעל החוב לשלם תביעה שלא התחייב בה. יש להבחין בין האיסור לעכב ממון שבאמת מגיע למתקין לבין השאלה מי הוא החייב. אם קיים חוב, הוא מוטל על מי שהתקשר עם המתקין וקיבל על עצמו לשלם, ולא בהכרח על העמותה הנהנית מן התרומה. המסקנה המעשית כל עוד העובדות הן שהעמותה ובית המדרש לא הזמינו את העבודה, לא התחייבו לשלם, לא ערבו לתשלום, והמערכת הותקנה במבנה בידיעת המתקין כדי לשמש את בית המדרש, מותר לבית המדרש להמשיך להשתמש במערכת הסולארית. בית המדרש אינו חייב להפסיק את פעולת המערכת רק מפני שהמתקין טוען שהתורם לא שילם לו את מלוא התמורה. כמו כן, אין על הגבאי חובה לשלם מכספי העמותה חוב שהעמותה לא קיבלה על עצמה. הגבאי גם אינו צריך להכריע במחלוקת שבין התורם למתקין. הוא רשאי להשיב למתקין בצורה ברורה ומכובדת: "העמותה ובית המדרש לא הזמינו ממך את העבודה ולא התחייבו לשלם עבורה. ההתקשרות הכספית נעשתה בינך לבין התורם, ולכן יש להפנות אליו את דרישת התשלום. אם לטענתך קיימת התחייבות מפורשת של העמותה, ערבות מטעמה או תנאי שלפיו המערכת נשארה בבעלותך עד לתשלום המלא, אנא הצג את המסמך שעליו אתה מסתמך." הסתייגויות חשובות ההיתר האמור נכון בתנאים הבאים: אין התחייבות, ערבות או הזמנה מטעם העמותה. התורם לא פעל כשליח מוסמך של העמותה להתחייב בשמה. לא נאמר למתקין שהעמותה תשלם אם התורם לא ישלם. אין בחוזה תנאי מפורש של שמירת בעלות בציוד עד לתשלום המלא. הציוד לא נמסר בהשאלה בלבד. לא הוצא צו שיפוטי או צו עיקול הנוגע למערכת. אם אחד מן התנאים הללו אינו מתקיים, יש להציג את המסמכים לדיין הבקי בדיני ממונות. עד לבירור, נכון שלא למכור את המערכת, לא להעבירה לאחר ולא לפרקה שלא לצורך. אולם עצם השימוש הרגיל במערכת לצורכי בית המדרש מותר, ואין לבית המדרש צורך לחשוש שהוא נהנה מגזל רק משום שקיימת מחלוקת תשלום בין התורם לבין המתקין. *נוסח זה קובע היתר עקרוני לבית המדרש על סמך העובדות שנמסרו. בדיני ממונות מסמך המגלה התחייבות של העמותה או תנאי בעלות מפורש עשוי לשנות את הדין.