"חטיפת לקוח פוטנציאלי"

התשובה

שלום וברכה. נראה שיש מקום להתיר את עצם הפנייה, כל עוד לא ידוע שכבר החל בין הלקוחה לבין מפרסם המודעה משא ומתן ממשי, ולא סוכמו ביניהם מחיר ותנאי התקשרות. עני המהפך בחררה מקור הדין בגמרא במסכת קידושין (נט ע"א), שם נאמר: "עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו נקרא רשע". משמעות הדין היא שכאשר אדם כבר מחזר אחר עסקה ופועל כדי להשלימה, אף שעדיין לא נעשה קניין גמור, אסור לאחר להקדימו ולקחת את העסקה לעצמו. וכן נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן רל"ז סעיף א), שהמחזר אחר דבר לקנותו או לשוכרו, ובא אחר והקדימו, נקרא רשע. דין זה אינו עוסק בעצם התחרות העסקית הרגילה, אלא במקרה שבו הראשון כבר החל לעסוק בעסקה מסוימת והתקדם לקראת השלמתה. בנידון שלפנינו, תגובה פומבית וכללית שבה נכתב שיש למגיבה ספר ושהיא מעוניינת שישוחחו עמה, אינה מלמדת בהכרח שכבר החל משא ומתן ממשי. היא עדיין לא קיבלה הצעת מחיר, לא סיכמה תנאים ולא הביעה הסכמה להתקשר דווקא עם מפרסם המודעה. לכן, כל עוד לא החל ביניהם משא ומתן ממשי, אין לראות בעצם התגובה משום התחלה מספקת של עסקה לעניין דין עני המהפך בחררה. לעומת זאת, אם כבר התקיימה ביניהם שיחה רצינית, נמסרה הצעת מחיר והם היו קרובים לסיכום, יש להימנע מלנסות להעביר את העסקה לבעל העסק השני. יורד לאומנות חברו דין יורד לאומנות חברו עוסק בתחרות עסקית הפוגעת בפרנסתו של בעל עסק קיים. עם זאת, להלכה נפסק שבדרך כלל אדם רשאי לעסוק באותו תחום שבו עוסק חברו ולהציע את שירותיו לציבור, ואין לעסק הראשון בעלות כללית על כל הלקוחות האפשריים בתחום. לכן, עצם העובדה שאדם אחר פרסם מודעה אינה מעניקה לו זכות בלעדית על כל מי שראה אותה או הגיב עליה. עם זאת, יש להבחין בין פרסום כללי והצעת שירותים רגילה, לבין התערבות בעסקה מסוימת שכבר החלה להתגבש. דין "יהבי סייארא" יש לדון גם מצד דין "מרחיקים מצודת הדג מן הדג". בגמרא במסכת בבא בתרא (כא ע"ב) נאמר: "שאני דגים דיהבי סייארא". רש"י מבאר שכאשר הדייג הראשון גילה את מקום הדגים והניח להם מזון, הדגים נמשכים לאותו מקום, ולכן הוא בטוח שילכוד אותם. משום כך, העמדת מצודה אחרת בקרבתו נחשבת לפגיעה במה שכבר עומד להגיע לידו. על יסוד זה כתב החתם סופר (חושן משפט סימן ע"ט), שאם לקוחות כבר נכנסו לחנות, החליטו לקנות וסיכמו את המחיר, ולא נותר אלא התשלום בפועל, אסור לאחר להוציאם ולהעבירם לחנות אחרת. ובלשונו: "באופן שהיה בטוח שיקחו ממנו ובא זה ומוליכם לחוץ לחנות אחרת, הוה ליה גזל". מדברי החתם סופר עולה שאין די בהתעניינות כללית או באפשרות שהלקוח יקנה, אלא מדובר במקרה שבו העסקה קרובה לוודאי. לכן יש הבדל בין לקוח שכבר בחר מוצר, סיכם את המחיר ועומד לשלם בקופה, לבין אדם שרק הביע עניין כללי בשירות ועדיין לא שוחח עם בעל העסק ולא החליט להתקשר עמו. נוסף לכך, בשו"ת מנחת אשר (חלק ג סימן ק"ו) כתב שיש לחלק בין דגים לבין בני אדם: "אך באמת נראה פשוט לחלק בין דגים לבני אדם, ועד כאן לא אמרו אלא בדגים שאין להם לא חכמה ולא דעת ולא בינת אדם להם, ובהם אמרו דהוי כאילו זכה בהם בעל המצודה, אבל לא שייך לומר שזה כבר זכה בלקוחות ומי שמשתדל לקשור עמם קשר הוי כגוזל דבר מחבירו". עוד כתב בשו"ת מנחת אשר (חלק א סימן ק"א וחלק ג סימן ק"ו), שמותר לאדם או לחברה להציע את שירותיהם גם למי שכבר נמנים עם לקוחותיה של חברה אחרת, כל עוד אין פגיעה בהסכם מחייב או שימוש באמצעים פסולים. מסקנה תגובה פומבית וכללית למודעה אינה הופכת את המגיבה ללקוחה קנויה של מפרסם המודעה. כל עוד לא התקיימה ביניהם שיחה ממשית, לא נמסרה הצעת מחיר, לא סוכמו תנאים ולא נוצרה עסקה הקרובה לוודאי, יש מקום להתיר לבעל עסק אחר לפנות אליה ולהציע את שירותיו. אין מקרה זה דומה ללקוח שכבר בחר מוצר ועומד ליד הקופה, שכן שם העסקה קרובה לוודאי, ואילו כאן המגיבה רק הביעה עניין ראשוני והיא עדיין בעלת בחירה עצמאית לבחון הצעות שונות. אם התברר שכבר החל משא ומתן מתקדם והצדדים היו קרובים לסיכום, יש להימנע מניסיון להעביר את העסקה. כמו כן, בכל מקרה אסור להשתמש במידע חסוי, להשמיץ את המתחרה, להטעות את הלקוחה או להפעיל אמצעי תחרות שאינם הוגנים. והרחבנו בכל הנ"ל בספרנו "תורת אבי – דיני ממונות". עיי"ש.