גלגול ממחטת נייר לצורך ניקוי האוזן בשבת

התשובה

שלום וברכה. נראה ששורש השאלה הוא שמצד אחד מצאנו שאסור לקחת חתיכת עץ ולקטום אותה כדי לעשות ממנה קיסם לחצוץ בו את השיניים, מפני שעל ידי הקטימה האדם מכשיר את העץ לשימוש ועושה ממנו כלי. וכן מצאנו שאסור לקפל עלה של הדס בצורת מרזב ולהניחו בנקב החבית כדי שהיין יזרום דרכו, מפני שעל ידי הקיפול הוא נראה כעושה מרזב. לפי זה יש מקום לומר שגם המגלגל ממחטת נייר לצורה דקה יוצר ממנה מעין מקלון חדש לצורך ניקוי האוזן. מצד שני, יש הבדל גדול בין המקרים. ממחטת הנייר כבר נחשבת כלי גמור המיועד לניגוב ולניקוי, ואף לאחר גלגולה היא משמשת לאותו ניקוי עצמו. לא נוצר בה שימוש חדש, אלא רק הותאמה צורתה באופן זמני כדי שיהיה נוח להשתמש בה במקום צר. לכן צריך לברר אם התאמה כזאת נחשבת עשיית כלי, או שהיא רק דרך שימוש נוחה בכלי שכבר היה מוכן. במסכת ביצה דף לג עמוד ב מבואר שאסור לקטום קיסם של עץ כדי לחצוץ בו את השיניים. הרמב"ם בהלכות שבת פרק יא הלכה ז כתב: “הנוטל קיסם של עץ מלפניו וקטמו לחצוץ בו שיניו או לפתוח בו את הדלת חייב”. וכן נפסק בשולחן ערוך אורח חיים סימן שכב סעיף ד, שקיסם שאינו מאכל בהמה אסור לקטום כדי לחצוץ בו את השיניים. אלא שאין לדמות דין זה בפשטות לנידון שלנו. קודם קטימת הקיסם הייתה לפנינו חתיכת עץ שלא הייתה מוכנה לשימוש זה, ועל ידי הקטימה נעשה ממנה כלי חדש הראוי לחצוץ בו את השיניים. ממחטת הנייר, לעומת זאת, מיוצרת מלכתחילה לצורך ניגוב וניקוי. כבר קודם הגלגול היא כלי ניקוי גמור, והגלגול אינו הופך דבר שאינו כלי לכלי, אלא מאפשר להשתמש באותו כלי ניקוי בצורה נוחה וממוקדת יותר. גם אין לומר שכל שינוי בצורתו של כלי לצורך שימושו נחשב תיקון כלי. אדם המקמט ממחטה כדי לאחוז בה, מקפל את קצה הממחטה כדי לנקות מקום מסוים או כורך אותה סביב אצבעו לצורך ניגוב, אינו עושה כלי חדש, אלא משתמש בכלי הקיים בדרך הנוחה לו. עצם העובדה שהממחטה קיבלה בשעת השימוש צורה אחרת אינה מוכיחה שנעשה כאן כלי חדש. אלא שמצינו לגאון הרב אופיר יצחק מלכא שליט"א (בספרו הליכות שבת על סימן שיד) שכתב במפורש שנייר טישו שמגלגלים אותו לשם עשיית קיסם אוזניים יש בו משום בונה או מכה בפטיש מן התורה, והפנה לדבריו בספר הליכות שבת, סימן שיד סעיף ח. בדבריו הוא חילק בין גלגול רפוי לגלגול מהודק, ודימה את הגלגול המהודק לדין עשיית מרזב מעלה של הדס. דין עלה ההדס מקורו במסכת שבת דף קמו עמוד ב. בגמרא נאמר שאסור להשתמש בעלה הדס כמרזב בנקב החבית. רב יימר מדפתי הסביר שהאיסור הוא גזרה משום מרזב, ואילו רב אשי הסביר שהחשש הוא שמא יקטום את העלה. בשולחן ערוך אורח חיים סימן שיד סעיף ה נפסק שאסור לתת עלה הדס בנקב החבית כאשר העלה עשוי כמרזב והיין זב דרכו, מפני שכאשר האדם מקפל את העלה כעין מרזב הוא נראה כעושה מרזב. לעומת זאת, מותר להכניס קנה חלול המוכן לכך, מפני שאינו עושה שום מעשה בגוף הקנה. הרמ"א הביא את שיטת הרא"ש והטור, שלפיה במקום שיש לפניו עלים קטומים רבים אין חוששים שמא יקטום ומותר להשתמש בעלה. נראה שהגר"א מלכא הבין שגלגול מהודק מעניק לממחטה צורה עצמאית של מקלון, כשם שקיפול עלה ההדס מעניק לו צורת מרזב. לפי זה, גלגול רפוי הוא רק אחיזה ועיצוב זמני של הממחטה ביד, ואילו בגלגול מהודק נוצר מעין מקלון העומד בצורתו ומשמש כיחידה בפני עצמה. אלא שלעניות דעתנו יש מקום גדול לחלק בין עלה ההדס לבין ממחטת הנייר. עלה ההדס אינו כלי המיועד להולכת יין. כאשר האדם מקפל אותו בצורת מרזב, הוא מעניק לו תפקיד חדש שלא היה לו קודם לכן: מתחילה היה עלה, וכעת הוא משמש כלי להולכת היין מן החבית. ממחטת הנייר, לעומת זאת, מיועדת מלכתחילה לניקוי, וגם לאחר גלגולה היא עדיין משמשת לניקוי. אין כאן מעבר מחומר שאינו כלי לכלי, וגם אין כאן שינוי מכלי בעל תפקיד אחד לכלי בעל תפקיד אחר. לפני הגלגול הממחטה מנקה, ולאחר הגלגול היא מנקה; השינוי הוא רק בכך שכעת נוח יותר להגיע בעזרתה למקום צר. גם החלוקה בין גלגול רפוי לגלגול מהודק אינה ברורה לנו כל צורכה. אם עצם יצירת צורת המקלון היא הקובעת, צריך להגדיר מתי הממחטה נחשבת מקלון עצמאי ומתי היא עדיין ממחטה מקופלת. קשה לקבוע גבול ברור לפי כוח הלחיצה או לפי מספר הגלגולים. ואם עיקר השימוש נשאר ניקוי מיידי באמצעות אותה ממחטה, לא ברור מדוע העובדה שהיא מחזיקה בצורתה לזמן קצר משנה את שמה ויוצרת כלי חדש. גם הגדרת הפעולה כאיסור תורה של עשיית כלי דורשת בירור. ממחטת הנייר כבר נגמרה מלאכתה והיא ראויה לשימוש כפי שהיא. אין בגלגולה חיתוך, קריעה, הדבקה, קשירה או חיבור של חלקים. הצורה אינה מיועדת להתקיים לאחר השימוש, והממחטה נזרקת מיד. העובדה שהגלגול מאפשר לאחוז בה בנוחות ולהגיע למקום מסוים אינה מוכיחה מצד עצמה שנעשה כאן כלי חדש. אין כוונתנו לומר שכל כלי חד־פעמי מופקע מדיני עשיית כלי. גם כלי המיועד לשימוש אחד בלבד יכול להיחשב כלי. עיקר צד ההיתר כאן אינו משום שהממחטה נזרקת לאחר השימוש, אלא מפני שכבר קודם הגלגול היא כלי ניקוי גמור, והגלגול אינו מחדש בה תכלית אלא מסייע להשתמש בה בצורה נוחה וממוקדת יותר. לאחר חיפוש לא מצאנו פוסק נוסף שדן במפורש במקרה המדויק של גלגול ממחטת נייר לצורך ניקוי האוזן. מצאנו תשובות המתירות להשתמש בשבת במקלון אוזניים יבש שהוכן מבעוד יום, אך אין מהן ראיה ישירה לנידון שלנו, מפני שבאותם מקרים המקלון היה עשוי ומוכן לפני השבת. ההוראה המפורשת היחידה שמצאנו בשאלה המדויקת היא הוראת הגר"א מלכא שליט"א לאסור. לפי מה שהתבאר, נראה לנו שיש סברה משמעותית להתיר. ממחטת הנייר הייתה כלי ניקוי לפני הגלגול ונשארה כלי ניקוי לאחריו, והגלגול נראה כדרך שימוש והתאמה זמנית של כלי קיים, ולא כיצירת כלי חדש. גם הדמיון לעלה ההדס אינו מוכרח, מפני שבעלה נוצרת פונקציה חדשה של מרזב, ואילו בממחטה נשאר אותו שימוש של ניקוי. עם זאת, מאחר שהגאון הנ"ל אסר זאת במפורש ואף הגדיר את הגלגול המהודק כאיסור תורה, אין אנו רוצים להכריע למעשה כנגד דבריו בצורה נחרצת. לא מצאנו פוסק נוסף שדן במפורש בטענה שממחטת הנייר כבר נחשבת כלי ניקוי, ואיננו מרגישים שאנו מונחים כעת בסוגיות החמורות של בונה ומכה בפטיש בכלים ברמה המאפשרת לנו לחלוק עליו בפסק מוחלט. מסקנת הדין לעניות דעתנו יש סברה חזקה להתיר לגלגל ממחטת נייר לצורך ניקוי מיידי של האוזן, מפני שממחטת הנייר כבר נחשבת כלי המיועד לניקוי, והגלגול אינו יוצר בה תפקיד חדש אלא רק מאפשר להשתמש בה בנוחות במקום צר. אין הדבר דומה לגמרי לקטימת קיסם או לקיפול עלה הדס כמרזב, שבהם יוצרים מן החומר אפשרות שימוש חדשה שלא הייתה בו קודם לכן. אף על פי כן, למעשה אין אנו מכריעים להתיר כנגד הוראתו המפורשת של הרב אופיר מלכא שליט"א. נכון להכין ממחטות מגולגלות קודם השבת או להשתמש במקלון אוזניים יבש שהוכן מבעוד יום, ועד שתתברר דעתם של פוסקים נוספים המצויים היטב בסוגיות אלו, אין בידינו למסור היתר מוחלט. ברכה והצלחה.