מצלמות אבטחה בשבת

התשובה

שלום וברכה. לנוהגים על פי פסקי מרן רבנו עובדיה יוסף זצ״ל, מותר להשאיר את מערכת מצלמות האבטחה פועלת מערב שבת, ומותר למתפללים להיכנס ולצאת מבית הכנסת כדרכם, אף שתנועתם גורמת לכך שהקטע המצולם יישמר בזיכרון. כן מותר לאחר צאת השבת לצפות בצילומים שנשמרו, כאשר הצפייה דרושה לצורכי אבטחה או לבירור גניבה, נזק, אלימות או אירוע חריג. מרן זצ״ל דן במעבר בשבת במקום שמותקנות בו מצלמות אבטחה, והעלה להתיר את המעבר, משום שהאדם הולך לתומו ואינו מתכוון להצטלם או ליצור תמונה, ואין לו הנאה מן הפעולה החשמלית הנעשית על ידי המצלמה. עיין חזון עובדיה, שבת חלק ו, עמ׳ ק״נ–קנ״א, ובהרחבת הדברים שם עמ׳ קנ״ה ואילך. יסוד ההיתר הוא שאין לייחס לאדם ההולך כדרכו את הפעולה הנעשית מאליה במערכת שהופעלה קודם השבת. הוא אינו עושה מעשה בגוף המצלמה ואינו הולך כדי להפעילה, אלא עוסק בפעולה מותרת ועצמאית, שהיא ההליכה לבית הכנסת, והקליטה והרישום נעשים ממילא. עוד יש לצרף שאין זו דרך עשיית מלאכת כותב. האדם אינו כותב או מצייר בידו, ואף אינו מבצע פעולה שדרך בני אדם לעשות בה כתיבה. פעולתו היחידה היא הליכה רגילה, והמידע נוצר באמצעות אותות חשמליים ונשמר באופן דיגיטלי. הגרש״ז אויערבך כתב לגבי תמונה המופיעה באמצעות מצלמה שאין זו כתיבה רגילה, אלא גלי זרם חשמלי הגורמים לתמונה להיראות, וכעין השתקפות במראה; עיין שמירת שבת כהלכתה, פרק כ״ג סעיף ס״ד והערה קע״ה, ובשולחן שלמה, סימן ש״מ אות י״ב. אמנם בשמירת שבת כהלכתה שם כתב שאם התמונה נשמרת במנגנון המצלמה ישתדל שלא לעבור דרכה, אולם לדעת מרן בחזון עובדיה שם, כאשר האדם הולך לתומו ואין כוונתו לצילום, אין לייחס אליו את פעולת המצלמה, ויש להקל אף כשהתמונה נשמרת בזיכרון. עיין עוד שמע שלמה חלק ו סימן ג; דבר חברון חלק ה סימן פ״א; וחוט שני חלק ד עמ׳ קס״ו–קס״ז. במקרה הנדון יש צד נוסף להקל, משום שהמצלמה עצמה פועלת וקולטת כל הזמן ואינה נדלקת בעקבות כניסת המתפלל. תנועת האדם גורמת רק לכך שהמערכת תשמור בזיכרון את הקטע הרלוונטי. ואף ששמירת הנתונים היא תוצאה ודאית של התנועה, אין המתפלל מתכוון אליה, אין זו המטרה של הליכתו, ובדרך כלל אין לו כל עניין בכך שדמותו תישמר. הדבר נחשב לכל היותר לפסיק רישיה דלא ניחא ליה או דלא אכפת ליה בפעולה שאיסורה מדרבנן ושנעשית שלא כדרך מלאכה, ויש לכך צירופים להקל; עיין ביאור הלכה סימן ש״כ סעיף י״ח ד״ה דלא ניחא ליה, ושער הציון סימן שט״ז ס״ק ה וס״ק י״ח. העובדה שרוב המתפללים כלל אינם יודעים על קיום המצלמה מחזקת את ההיתר, שכן ברור שאינם מתכוונים לגרום לשמירת הצילום ואינם עושים את הליכתם לצורך כך. ואף מי שיודע שהמצלמה קיימת רשאי לעבור כדרכו, משום שידיעה על תוצאה נלווית אינה הופכת את ההליכה למעשה מכוון של צילום או כתיבה. ההיתר תלוי בכך שהאדם הולך באופן רגיל ואינו מבצע תנועה מיוחדת כדי ליצור את התיעוד. לעניין צפייה במוצאי שבת, אין ההקלטה נאסרת מדין מעשה שבת. אמנם בפועל נוצר ונשמר קובץ בזיכרון, ולכן אין לומר שלא נוצר בשבת שום דבר; אולם לפי ההכרעה האמורה, שמירת הקובץ נעשתה באופן אוטומטי על ידי מערכת שהופעלה קודם השבת, והליכת המתפלל לתומה אינה נחשבת למלאכה אסורה המיוחסת אליו. ממילא אין לפנינו תוצר של חילול שבת שנעשה על ידי יהודי, ואין איסור ליהנות ממנו לאחר השבת. לפיכך, אם התברר במוצאי שבת שאירעה גניבה, השחתה, אלימות או תקלה ביטחונית, מותר לעיין בהקלטה כדי לברר את שאירע ולשמור על בית הכנסת ורכושו. עם זאת, ההיתר נאמר כאשר המצלמות הופעלו קודם השבת, הן קבועות ואינן זזות או מתמקדות באדם בעקבות תנועתו, ואין המעבר גורם להדלקת תאורה, מסך או זרקור. כמו כן, אין לעמוד בשבת מול המצלמה בכוונה כדי ליצור סרטון מסוים לשימוש במוצאי שבת, להציג לפניה מסמך או חפץ, למסור באמצעותה הודעה או לבדוק אם מנגנון השמירה פועל, משום שבמצבים אלו האדם מעוניין בעצם יצירת התיעוד, ואין זה דומה להולך לתומו. לכן, למעשה, מותר להשאיר את המערכת המתוארת פועלת בשבת, מותר למתפללים להיכנס ולצאת מבית הכנסת כדרכם, ומותר במוצאי שבת לצפות בצילומים שנשמרו לצורך ביטחוני או לבירור אירוע חריג.