אפרוחים בסיס לדבר האסור

התשובה

השאלה שלך יפה מאוד, והיא אכן קשה במבט ראשון. גם בספר שציינת היא כתובה בצורה כללית ולכן הסקת מה שהסקת ובצדק. אמנם כדי להבין באמת צריך "לצלול" לשורש הדברים. שורש דין זה נמצא במשנה במסכת שבת (פרק י"ח משנה ב): "כופין את הסל לפני האפרוחין שיעלו וירדו". הגמרא במסכת שבת (מג ע"א) מביאה דין זה בתוך הדיון באיסור לבטל כלי מהיכנו. כלומר, אסור לאדם לקחת בשבת כלי שמותר בטלטול ולהניח עליו או לתוכו דבר מוקצה באופן שיגרום לכך שהכלי עצמו ייאסר בטלטול, מפני שבכך הוא מבטל את הכלי מן השימוש שהיה מותר בו בתחילת השבת. הגמרא מקשה על כך מן הדין שמותר לכפות סל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו עליו, והרי האפרוחים הם מוקצה, ואם יעלו על הסל יהיה אסור לטלטלו ונמצא שבעל הבית מבטל את הסל מהיכנו. מתרצת הגמרא שכל זמן שהאפרוחים נמצאים על הסל אכן אסור לטלטלו, אך לאחר שירדו ממנו מותר לטלטלו. לאחר מכן מביאה הגמרא ברייתא האומרת שגם לאחר שהאפרוחים ירדו מן הסל הוא נשאר אסור, ומתרץ רבי אבהו שהברייתא מדברת במקרה שהאפרוחים היו על הסל במשך כל בין השמשות, ועל זה נאמר: "מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא". כלומר, מאחר שהסל היה מוקצה בזמן בין השמשות, שהוא הזמן הקובע את הכנת החפצים לשבת, הוא נשאר מוקצה במשך כל השבת, גם לאחר שהאפרוחים ירדו ממנו. וכן פסק מרן השולחן ערוך (אורח חיים סימן שח סעיף לט): "אסור לטלטל בהמה חיה ועוף, ואף על פי כן מותר לכפות את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו בו, ובעודם עליו אסור לטלטלו". וכתב המגן אברהם שם (ס"ק סו), שאם היו האפרוחים על הסל בבין השמשות, אסור לטלטלו גם לאחר שירדו. וכן פסק המשנה ברורה שם (ס"ק קמח): "ואם היו עליו בין השמשות, אסור אף על פי שירדו, דמיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא". אולם עדיין צריך להבין (וזוהי בעצם שאלתך...) כיצד נאסר הסל, והרי האפרוחים עלו עליו מעצמם. כדי ליישב זאת צריך לדייק בציור שעליו דיברו המשנה והגמרא. אין מדובר בסל רגיל שאפרוח הגיע אליו במקרה והתיישב עליו שלא לרצון בעל הבית, אלא בבעל הבית שכפה והעמיד את הסל במיוחד לפני האפרוחים, כדי שיעלו עליו וירדו ממנו. האפרוחים אמנם עלו בכוחות עצמם, אבל בעל הבית הוא שהעמיד את הסל לצורכם ורצה שיעלו עליו. דבר זה מפורש בתוספות במסכת שבת (מג ע"א, דיבור המתחיל "בעודן עליו כל בין השמשות"). התוספות מקשים כיצד אומרים שהסל נאסר משום שהיה מוקצה בבין השמשות, והרי בעל הבית יכול להפריח את האפרוחים בכל עת, ואם כן סילוק האיסור נמצא בידו. ומתרצים התוספות: "אבל הכא רצונו היה שיעלו האפרוחין על הסל, שלכך כפאו, והרי שעה אחת הקצה אותו לצרכן, ומיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא". נמצא שהתשובה לשאלה הראשונה ברורה: אמנם בעל הבית לא לקח את האפרוחים בידיו ולא הניחם על הסל, אבל אין צורך שהנחת המוקצה תיעשה דווקא בידיו. מאחר שבעל הבית העמיד את הסל לפני האפרוחים בכוונה כדי שיעלו עליו, ורצונו התקיים והאפרוחים אכן עלו עליו, נחשבת הימצאותם על הסל לדבר שנעשה מדעתו. עליית האפרוחים אינה מקרה שאירע נגד רצונו, אלא השימוש שלשמו כפה והעמיד את הסל. לפי זה גם מתברר שאין כוונת הפוסקים לומר שכל אפרוח שהתיישב מעצמו על סל בבין השמשות אוסר בהכרח את הסל לכל השבת. עיקר הדין נאמר בציור של המשנה: "כופין את הסל לפני האפרוחין", דהיינו שהאדם העמיד את הסל לצורכם ורצה שיעלו עליו. אם אפרוח עלה במקרה על סל רגיל, בלי שבעל הבית העמידו לצורך האפרוח ובלי שנוח לו בעלייתו, חסרה הסיבה שכתבו התוספות: "רצונו היה שיעלו האפרוחין על הסל, שלכך כפאו". במקרה כזה, כל זמן שהאפרוח נמצא על הסל אסור לטלטל את הסל, מפני שבטלטול הסל הוא מטלטל גם את האפרוח המוקצה, אבל לאחר שהאפרוח ירד אין ללמוד בפשטות מן הסוגיה שהסל נשאר אסור לכל השבת, שהרי בעל הבית לא הקצה אותו לצורך האפרוח ולא רצה בהימצאות האפרוח עליו. אמנם אין לומר שהסל נאסר מפני שבעל הבית רוצה שהסל עצמו יהיה מוקצה. ודאי שאין רצונו באיסור הטלטול, אבל זו אינה השאלה הקובעת בדיני מוקצה. השאלה אינה אם האדם רוצה את התוצאה ההלכתית שהחפץ ייאסר, אלא אם הוא רוצה במציאות הגורמת לאיסור. כאשר אדם מדליק נר בערב שבת, אין הוא רוצה שהנר יהיה מוקצה, אבל הוא רוצה שהאש תדלק עליו בבין השמשות, וממילא הנר נאסר בטלטול. כך גם כאן, אין בעל הבית רוצה שהסל ייאסר, אבל הוא רוצה שהאפרוחים ישתמשו בו ויעמדו עליו בבין השמשות, ולכן הוא מקצה את הסל לצורכם באותה שעה. גם הטענה שבעל הבית יכול להפריח את האפרוחים אינה מונעת את הדין. אכן, כאשר האפרוחים עולים על הסל באמצע השבת, העובדה שאפשר להפריח אותם בכל עת היא הסיבה שאין כאן ביטול כלי מהיכנו גמור. בשעה שהם על הסל אסור לטלטלו, אך ביד בעל הבית לגרום להם לרדת, ולאחר שירדו הסל חוזר להיתרו. וכך כתבו התוספות שם בדיבור המתחיל "בעודן עליו", שאין כפיית הסל נחשבת ביטול כלי מהיכנו, מפני שמיד כשהאפרוחים עולים עליו בידו להפריחם ולהבריחם משם. אולם כאשר האפרוחים היו על הסל במשך כל בין השמשות, ובעל הבית רצה שיהיו עליו והעמיד את הסל לצורכם, הסל היה מוקצה בזמן הקובע את הכנת החפצים לשבת. האפשרות התיאורטית להפריח את האפרוחים אינה מבטלת את העובדה שבפועל הוא רצה שיעמדו עליו בבין השמשות והקצה את הסל לשימושם באותה שעה. לכן אומרים: "מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא", והסל נשאר אסור גם לאחר שירדו. זהו גם ההבדל בין אפרוחים שעלו על הסל בשבת עצמה לבין אפרוחים שהיו עליו בבין השמשות. אם עלו עליו באמצע השבת, נאסר לטלטל את הסל רק כל זמן שהם עליו. לאחר שירדו מסתלקת הסיבה שאסרה את טלטול הסל, ואין אומרים שהסל נעשה מוקצה לכל יתרת השבת. אבל אם היו עליו במשך כל בין השמשות מדעת בעל הבית, הסל הוקצה בתחילת השבת, ומה שהוקצה בבין השמשות נשאר מוקצה לכל השבת אף לאחר שהסיבה הראשונה הסתלקה. יש להוסיף שהגמרא עצמה אינה קוראת לסל במפורש "בסיס לדבר האסור", אלא אומרת: "מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא". אף על פי כן, יסוד הדין דומה לדין בסיס לדבר האסור: חפץ היתר הועמד מדעת בעליו לשימושו של דבר מוקצה בבין השמשות, ועל ידי כך הוקצה לכל השבת. לכן ספרי ההלכה מסבירים את הדין במסגרת המושג של בסיס לדבר האסור. אולם אין ללמוד מכאן שכל ישיבה מקרית של בעל חיים על כלי יוצרת בסיס, אלא צריך שהכלי הועמד לצורך בעל החיים ושבעל הבית רצה בהימצאותו עליו בבין השמשות. מסקנת הדין א. מותר לכפות סל לפני אפרוחים בשבת כדי שיעלו עליו וירדו ממנו, ואין בכך משום ביטול כלי מהיכנו, מפני שבעל הבית יכול להפריחם בכל עת. ב. כל זמן שהאפרוחים נמצאים על הסל אסור לטלטל את הסל, מפני שבטלטולו הוא מטלטל גם את האפרוחים, שהם מוקצה. ג. אם האפרוחים עלו על הסל באמצע השבת ולא היו עליו בבין השמשות, לאחר שירדו מותר לטלטל את הסל. ד. אם בעל הבית העמיד את הסל לצורך האפרוחים, רצה שיעלו עליו, והם היו עליו במשך כל בין השמשות, הסל נאסר לכל השבת, ואף לאחר שירדו אסור לטלטלו, משום "מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא". ה. אם אפרוח התיישב במקרה על סל רגיל בלי שבעל הבית העמיד את הסל לצורכו ובלי שהיה נוח לו בכך, אין זה הציור המבואר בתוספות. כל זמן שהאפרוח עליו אסור לטלטל את הסל, אך לאחר שירד אין מקום פשוט לאסור את הסל לכל השבת מדין בסיס, מאחר שלא היתה כאן הקצאה מדעת הבעלים.