מבקשי פניךלכל השאלות והתשובות
בית הוראה תורת אביתשובותיו של הרב איתי בן יוסף
שבת

טלטול כוסיות נרות בליל יום טוב שני של ראש השנה

פורסם: 9 בספטמבר 2026

השאלה

בהדלקת נרות בליל יום טוב שני של ראש השנה, כאשר משתמשים באותן כוסיות שבהן הודלקו הנרות ביום טוב הראשון, יש שהורו שלא להוציא ביד את הפתילות הצפות הישנות, משום שהן מוקצה, אלא להגביה את הכוסיות ולנער את שיירי הפתילות לתוך הפח. ולי היה קשה: הרי הכוסיות עצמן שימשו בסיס לשלהבת בזמן בין השמשות של יום טוב הראשון, וממילא נעשו בסיס לדבר האסור. ואף לאחר שכבתה השלהבת, לכאורה נשארו הכוסיות מוקצה מדין “מיגו דאיתקצאי לבין השמשות, איתקצאי לכולי יומא”. ואם כן, כיצד מותר להגביה את הכוסיות כדי לנער מהן את הפתילות?

התשובה

יש לחלק בין טלטול הכוסיות ביום טוב הראשון לבין טלטולן לאחר כניסת יום טוב שני. ביום טוב הראשון עצמו, אכן הכוסיות שהיו בסיס לשלהבת בבין השמשות אסורות בטלטול גם לאחר שכבתה השלהבת, מדין “מיגו דאיתקצאי”. וכמבואר בשולחן ערוך וברמ״א, שפמוט שהיה בסיס לשלהבת בבין השמשות נשאר אסור בטלטול במשך כל אותו היום, אף לאחר שכבה הנר. ראה שולחן ערוך אורח חיים סימן רע״ט סעיף א׳, ורמ״א סימן ש״י סעיף ז׳. אולם עם סיום היום הראשון פוקע דין “מיגו דאיתקצאי” שהתייחס לאותו היום. כאשר נכנס היום השני, דנים מחדש אם הכוסית היתה מוקצה בבין השמשות של כניסת היום השני. אם השלהבת כבר כבתה קודם בין השמשות, אין הכוסית נעשית אז בסיס לשלהבת, שהרי אינה קיימת עוד. האיסור שהיה עליה בסוף היום הראשון היה רק המשך של דין “מיגו דאיתקצאי” מן הבין השמשות הקודם, ואין בכוחו ליצור הקצאה חדשה ליום השני. ואף ששני ימי ראש השנה נחשבים “קדושה אחת” וכיומא אריכתא לעניינים מסוימים, כגון ביצה שנולדה בראשון שאסורה בשני, אין הכרח לומר שכל חפץ שנאסר מדין “מיגו דאיתקצאי” ביום הראשון נשאר מוקצה גם בכל היום השני. דין “מיגו דאיתקצאי” נאמר ביחס ל“כולי יומא”, ובכניסת היום השני נדרשת הקצאה חדשה. כאשר סיבת האיסור היא רק מכוח היום שעבר, יש לדון זאת כמוקצה מחמת יום שעבר, שאינו נאסר מחדש מכוח “מיגו דאיתקצאי”. יסוד זה מבואר בדברי התוספות בסוכה דף י׳ עמוד ב׳, וכן נידון בדברי האחרונים לעניין ראש השנה שחל בשבת. מעתה, אם הנרות כבו לפני כניסת היום השני, הכוסיות עצמן מותרות בטלטול. אמנם שיירי הפתילות השרופות הם מוקצה, מאחר שאינם ראויים לשימוש רגיל. לכן אין להוציאם בידיים, אלא מותר לאחוז בכוסית ולנערם ממנה, שזהו טלטול מן הצד לצורך דבר המותר, שהרי מטרת הניעור היא לפנות את הכוסית כדי להשתמש בה להדלקת נרות היום השני. עיין שולחן ערוך אורח חיים סימן שי״א סעיף ח׳, ומשנה ברורה שם, וכן בדיני טלטול מן הצד לצורך דבר המותר. נוסף לכך, שיירי פתילה שאינם חשובים ועומדים לזריקה אינם בהכרח עושים את הכוסית בסיס לדבר האסור. בדיני בסיס מבואר שפסולת ודברים חסרי חשיבות, שלא הונחו על הכלי כדי שהכלי ישמש להם בסיס אלא כדי לסלקם ולהשליכם, אינם אוסרים את הכלי מדין בסיס. ראה ר״ן שבת דף קמ״ג ע״א, בדין גרעינים המונחים על פת או על ספל כדי לזורקם, וכן משנה ברורה סימן ש״י ס״ק ל״א. לפיכך, כאשר השלהבת כבתה לפני בין השמשות של היום השני, מותר להגביה את הכוסית ולנער ממנה את שיירי הפתיל, ואין הכוסית אסורה מחמת דין הבסיס של היום הראשון. עם זאת, אם הנר המשיך לדלוק בזמן בין השמשות שבין שני הימים, הכוסית שימשה באותה שעה בסיס לשלהבת גם בכניסת היום השני, ולכאורה היא נאסרת בטלטול לכל היום השני. במקרה כזה אין להסתמך בפשטות על עצת הניעור, ויש להכין כוסיות אחרות או לברר את הדין לפי פרטי המקרה.