טבילת הלחם במלח בשבת ובחגים

התשובה

קודם נסביר מעט מדוע מטבלים את הלחם במלח, ואז נבאר מה הדין ביום ראש השנה. בזמן הגמרא היו אוכלים גם פת לא נקייה ולכן היה הדין שלא בוצעים על הפת עד שיביאו מלח או לפתן כדי שתהיה נאכלת בטעם משום כבוד ברכת המוציא וגם כדי שלא יצטרך להפסיק לבקש לחם או תבלין בין ברכת המוציא לאכילה אמנם אם פת נקייה או מתובלת במלח ובתבלינים כמו בימינו ממילא לא שייך טעם זה ולכן לכאורה אין צורך להמתין להבאת המלח לשולחן. אולם אף שלפי הפשט אין צורך בימינו להטביל את פרוסת המוציא במלח, מכל מקום לפי דעת האריז"ל ורבותינו המקובלים צריך להטביל את פרוסת המוציא במלח 3 פעמים גם בלחמים שלנו שהם נקיים ומתובלים ובזה הוא ממתק את הדינים ומסלק את הסיטרא אחרא מהשולחן. בשער המצוות לרבנו האריז"ל פרשת עקב כתב להטביל פרוסת המוציא במלח 3 פעמים כי לחם ומלח שניהם שוים בגימטרייה 78 שזה בעצם 3 פעמים שם ה'. הלחם הוא חסד והמלח שיש בו מרירות הוא דין וכשמטביל את הלחם במלח הרי הוא מביא את החסד על הדין ובכך ממתק את הדינים ומסלק את הסט"א מהשולחן. וצריך להטביל 3 פעמים כנגד 3 פעמים שם ה' שזה הגימטריא של לחם ומלח כדי להגביר 3 חסדים שביסוד שזה הלחם על השלוש גבורות שביסוד שזה המלח ובכל ההטבלה הוא ממתיק גבורה אחת. (כה"חסי' קסז אות לז בשם הרש"ש) אמנם ביום ראש השנה מנהג נכון ויפה להטביל פרוסת לחם המוציא בלחם כהרגלו ולאחר מכן בסוכר. ומנהג האשכנזים להטבילו בדבש. (טעם המקובלים שאינם מניחים דבש על השולחן כיוון שעפ"י הזוהר הדבש רומז לדין ולגבורות).