התרת נדרים וקללות בכל שנה

התשובה

שאלה יפה, נשתדל להסביר עד כמה שיתאפשר במסגרת זו...כולנו מכירים את הגמ' המפורסמת "הרוצה שלא יתקיימו נדריו יעמוד בראש־השנה ויאמר כל נדרים שאני עתיד לידור בשנה זו יהיו בטלים". וזריזים מקדימים למצוות, ומוסיפים – מלבד ה'מסירת־מודעה' לעתיד – לתקן גם את העבר, בהתרת הנדרים שכבר נידרו. אבל כל זה אינו מסביר מדוע תנאי זה מועיל דוקא לשנה? אז חשבתי אולי נרחיב מעט על דרך הפנימיות, ואעפ"י שתשובה זו עוסקת בעניין תשובה, לכאורה יש להקיש ולדמות בין הנושאים. כתב המהרח"ו בספר הליקוטים (תזריע דף מה) בזה הלשון: דע כי לכל שנה יש שר אחד ואין רשות לאחד לעבור בתחום חבירו, וזהו הסיבה שצריך גם כן לעשות תשובה בכל שנה באותה שנה, כי אין תשובת שנה זו מועלת לשנה אחרת. עכ"ל. וההסבר בזה הוא שיש שבעים שרים (שהם גם ממונים על שבעים האומות) שהם הממונים על ענייני העולם, ואינם קדושים ולא טמאים אלא הם ממונים על ענייני העולם, מהם על האש מהם על המים ומהם על הים וכן מהם על ההרים וכיוצא בזה (אלו השרים הממונים להנהגת העולם לא שהם מנהיגים אלא שהשפע הוא יוצא מאת ההיכלות ובצאתו מן הקודש להתפשט החוצה אין חוצה לארץ יונקת מן הקדושה אלא יש אמצעיים כמה וכמה, מה שאין כן בארץ ישראל בהיות ישראל על אדמתם הם יונקים מפתח היכל לבנת הספיר ויש כח בארץ לקבל משם כאומרו (בראשית כח יז) וזה שער השמים שפתחו מכוון כנגד פתח לבנת הספיר)ויש שליטה לכל אחד על שנתו ולכן צריך לאדם לעשות תשובה בכל שנה ושנה כדי לקרוע גזר דין השר של אותה שנה, ואין שר ושר עובר תחום חבירו בשנתו ,וזה סוד מה שאמרו חז"ל (במס' תרומות פ"א משנה ה' ובמס' מעשר שני פ"ה משנה יא) שאין מעשרין מן הישן על החדש כי אם כל אחד בשנתו. ותשובת שנה אחת אינה מועלת למה שחטא בשנה מרשות האחרת ולכן צריך שכל שנה יחזור בתשובה, וזהו בשבעים שנה, שהם שבעים שנה של חיי האדם שיש לשרים בהם רשות אבל כשיגיע האדם לשמונים שנה כלומר כשעבר השבעים שנה ונכנס לשמונים כי משבעים עד שמונים נקרא שהגיע לשמונים ואז אין להם עוד רשות עליו כי יצא מרשותם ועבר בקדושה. וזהו מה שכתוב בתהלים (צ י') "ואם בגבורות שמונים שנה" (עיין בספר הליקוטים מלכים א' סימן א'). וצריך לומר דכוונת הרב ז"ל שאין תשובת שנה זו מועלת כל כך לשנה אחרת למרק הכפרה לגמרי, כי עיקר תשובה היא לעשות תשובה בכל שנה על מה שחטא באותה שנה כדי לקרוע גזר דין השר של אותה שנה, ואין לפרש שכוונת הרב ז"ל לומר שאין תשובת שנה זו מועלת כלל לשנה אחרת כי בתיקונים שכתב בשער רוח הקודש (מדף יג עד דף כז) כמה תעניות וסיגופים שצריך בשביל תיקון כל חטא וחטא משמע שהתיקונים ההם איירי בכל אופן בין בשנה זו בין בשנה האחרת או אחר כמה שנים. וכן ניתן לתרץ שכוונת הרב ז"ל הוא שאחר ששב והתודה על העוונות ביום הכפורים של שנה שעברה אין לו להתודות עליהם עוד הפעם ביוה"כ של שנה זו ואם מתודה עליהם עוד ביוה"כ של שנה זו אינה מועלת ואינה מוספת כלום, אבל התעניות וסיגופים הנצרך לכל חטא וחטא צריך לעשותם מתי שאפשר ואם אינו יכול לעשותם בשנה זו יעשה אותם בשנה האחרת ואם אינו יכול לעשותם בשנה האחרת יעשה אותם אפילו אתר כמה שנים. וכ"כ בספר אבן השהם הנ"ל. ויש מי שרצה לומר דזה גדולת יום הכיפורים, שיש בו כח לכפר על שנה שעברה, שהרי בשאר ימים יש רשות לפלוני שהוא מלך על ע' שרים ומקטרג ואז אין רשות לאחד לבוא בתחום חבירו, אבל ביה"כ שאין לו רשות להשטין אז מועיל לכפר על שנה שעברה, שהרי לא נמסר יום זה ביד של שר אלא בידו יתברך. עכ"ד. ויש שהקשו על כך מדברי האר"י עצמו שעשרת ימי תשובה מכפרים כל יום על היום שכנגדו במשך כל ימי חייו. ועיין להחיד"א (באהבת דוד עמ' כט, וכן בספר דברים אחדים- דרוש לשבת תשובה) מה שתירץ בזה. בכל אופן מדברי האר"י ז"ל למדנו שכל שנה ושנה יש לה את הבחינה שלה, וממילא אין שנה אחת מועילה לחברתה ולכן צריך לחזור על כך כל שנה ושנה. היה נכון להרחיב בדברים אלו אלא שאין כאן המקום להאריך. בהצלחה.