מה הדין כשלא יודעים אם הכלי יוצר על ידי יהודי או גוי?

התשובה

עיקר חיוב טבילת כלים תלוי בכך שהכלי בא מרשות גוי לרשות ישראל. לכן כאשר ברור שהכלי יוצר בארץ ישראל על ידי יהודים, אין צריך טבילה. אבל כאשר אין ידיעה ברורה מי ייצר את הכלי או מי היה בעל המפעל, יש לדון מצד ספק. בפועל, הרבה כלים הנמכרים בשוק מיוצרים בחוץ לארץ או במפעלים של גויים, ולכן אין להקל בלי בירור. אם הכלי מתוצרת חוץ, יש להטבילו. מאחר שלא תמיד יודעים אם הבעלות והייצור היו של גוי בוודאות, יש מקום להטביל בלי ברכה כאשר יש ספק ממשי. אם ידוע שהכלי מיוצר בישראל, אבל לא ידוע אם המפעל בבעלות יהודית או גויית, יש לדון לפי רוב המציאות ולפי הבירור האפשרי. במקום שאין אפשרות לברר, נכון להטביל בלי ברכה, או להטביל יחד עם כלי שחייב בברכה. הלכה למעשה: כלי שמקורו או בעלותו אינם ברורים יש להטביל בלי ברכה, או יחד עם כלי שחייב בברכה. כלי שברור שיוצר ונמכר על ידי יהודים אינו צריך טבילה. מקורות שהובאו בסימן: כשרות השולחן; שו"ת זרע יצחק; בית יצחק; דרכי תשובה; שו"ת חיים שאל; תשובת הרשב"א; דברי הפוסקים בדין ספק קבוע, רוב, ובעלות המפעל. להרחבת הנושא עיין בספר תורת אבי - איסור והיתר, עמ׳ רנח-רסב