כיצד מטבילים כלים למעשה?

התשובה

לפני הטבילה צריך לוודא שהכלי נקי מכל דבר החוצץ. יש להסיר מדבקות, דבק, לכלוך, חלודה שאדם מקפיד עליה, וכל דבר שמונע מן המים להגיע לגוף הכלי. אם נשאר דבר שאין מקפידים עליו כלל, ובפרט אם הוא חלק טבעי או זניח בשימוש הכלי, יש מקום להקל, אבל לכתחילה נכון לנקות היטב. הכלי צריך להיכנס כולו למי המקוה בבת אחת, עד שהמים יגיעו לכל חלקיו. יש להחזיק את הכלי ברפיון, כדי שלא יחצוץ מקום האחיזה. אם חושש שלא יוכל להחזיקו ברפיון, אפשר להרטיב את היד במי המקוה לפני האחיזה. כלי עם חלל פנימי צריך להכניסו כך שהמים ייכנסו לתוכו, ולא יישאר בו אוויר המונע מהמים להגיע לכל מקום. בכלים שפיהם צר, צריך להשהותם במים עד שיתמלאו. כלי גדול שאינו נכנס בבת אחת למים אינו נטבל לחצאין, אלא צריך להכניסו כולו כאחד. מברכים לפני הטבילה: על כלי אחד מברכים “על טבילת כלי”, ועל כמה כלים “על טבילת כלים”. אם שכח לברך והטביל, יצא ידי חובה ואינו חוזר ומטביל בברכה. אם יש ספק אם הכלי חייב בטבילה, מטבילים בלי ברכה, או מטבילים אותו יחד עם כלי שחייב בברכה. הלכה למעשה: לפני הטבילה מנקים כל חציצה, מברכים כשיש חיוב ברור, ומכניסים את כל הכלי למים בבת אחת ברפיון יד, באופן שהמים יגיעו לכל מקום בכלי. מקורות שהובאו בסימן: עבודה זרה; שו"ע; רמ"א; בן איש חי; כף החיים; דרכי תשובה; הליכות עולם; שבט הלוי; תשובות והנהגות; דברי הפוסקים בדיני חציצה, ברכה וטבילת כלים. להרחבת הנושא עיין בספר תורת אבי - איסור והיתר, עמ׳ רנה-רנח