האם די בהיכר, או שצריך גם שני אנשים בני דעת?
השאלה
כאשר יש היכר על השולחן, האם הוא מועיל גם לאדם האוכל לבדו, או שצריך דווקא שני אנשים בני דעת, שכל אחד מהם יכול להזכיר לחברו?
התשובה
יש צד לומר שהיכר מועיל בעיקר כאשר יושבים שני אנשים בני דעת. הטעם הוא שכאשר אחד מהם יבוא להסיר את ההיכר או לשכוח את האיסור, חברו יכול להזכיר לו. לפי צד זה, באדם יחיד יש חשש גדול יותר, מפני שאין מי שיעצור אותו אם ישכח. אבל מן הפוסקים שהובאו בסימן עולה שיש מקום גדול לומר שההיכר עצמו מועיל גם בלי שיהיו שניים. הרי תפקיד ההיכר הוא להזכיר לאדם את ההבדל שבין המאכלים, ואם הוא מונח בצורה ניכרת, יש לו כוח להזכיר גם לאדם אחד. לכן אין לומר שהיכר מועיל רק כשיש שני בני דעת. עם זאת, במקום שאפשר בקלות להרחיק את המאכל השני או לעשות היכר חזק וברור יותר, נכון לעשות כן. הלכה למעשה: היכר מועיל גם כאשר אין שני אנשים המזכירים זה לזה, ויש למקילים על מה לסמוך. לכתחילה, במקום שאין קושי, ראוי לעשות היכר ברור וחזק, או להרחיק את המאכל שאינו נאכל עכשיו. מקורות שהובאו בסימן: גמרא שבת; תוספות; רשב"א; חכמת אדם; בדי השולחן; דרכי תשובה; זבחי צדק; כף החיים; ילקוט יוסף. להרחבת הנושא עיין בספר תורת אבי - איסור והיתר, עמ׳ סה-סו