האם באמת יש לי סיכוי להשתנות
השאלה
כבוד הרב, אני רוצה לשאול בלי הצגות. יש רגעים שאני ממש מפחד על עצמי. מפחד שהלב יתקשה, שאשאר תקוע, שאהיה אדם קר מבחוץ ומרוקן מבפנים. שמעתי הרבה דיבורים על שינוי, אבל בפנים יש קול שאומר לי: אצלך זה כבר מאוחר מדי. האם באמת יש לי סיכוי?
התשובה
שלום וברכה ידידי. זו שאלה אמיתית מאוד, וצריך לענות עליה בעדינות אבל גם בבהירות: יש לך סיכוי. אין מתכון קבוע בנפש, והכול מתחיל ונגמר מאיתו יתברך, אבל אדם אינו רשאי למחוק מעצמו את האפשרות להינצל. לפעמים השינוי בא טיפין טיפין. לא הכול מתכפר ביום אחד, לא הכול נרפא ברגע אחד, ויש דברים עמוקים שמשתחררים לאט מאוד. אבל דווקא הידיעה הזאת צריכה להרגיע. אם הדרך איטית, אין זה אומר שאין דרך. אם התיקון נבנה מעט מעט, אין זה אומר שהוא לא קורה. האדם צריך להפסיק למדוד את עצמו רק לפי מה שנראה עכשיו. גם מעט שיפור הוא שיפור. גם תנועה קטנה לכיוון החיים היא חיים. עצם זה שהלב עוד מפחד להתרוקן, עוד מבקש להינצל, עוד שואל, זה עצמו סימן שיש בו נקודת חיים. יהי רצון שתזכה להאמין בסיכוי שלך גם בימים שבהם אתה לא מרגיש אותו, ושבורא עולם יפתח לך פתח של חיים. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לך אמר ליבי", עמודים 86-88