למה כל כך מפחיד לעצור ולשאול בשביל מה אני חי

התשובה

שלום וברכה ידידי. זו שאלה אמיתית מאוד, כי העולם שלנו באמת דוחף את האדם לא לעצור. הוא אומר לו ללמוד, להשיג, לבנות, להיראות, ליהנות, לחטוף עוד חוויה ועוד הצלחה. וכך האדם נעשה כמו סרט נע במפעל: חי כי הוא נושם, אבל לא תמיד עוצר לשאול לאן הוא הולך. אלא שהאדם אינו בהמה. דוד המלך מזהיר שלא להיות "כסוס כפרד אין הבין". לאדם יש מעלה מיוחדת: הוא יכול לעצור, להתבונן, לשאול, לראות את החיים מזווית אחרת. הוא יכול לשאול את עצמו אם כל המרדף הזה באמת מוליך אותו אל מקום של חיים, או רק מסחרר אותו. הקושי לשאול אינו מקרי. יש כוח שמונע מן האדם לעצור ולחקור. כשהאדם אינו שואל, הוא ממשיך לרוץ אחרי דברים שלא בהכרח שייכים לו. אבל דווקא השאלה פותחת פתח. היא אינה הורסת את החיים, היא מחזירה אותם אל התכלית. יהי רצון שתזכה לא לפחד מן השאלות של הלב, אלא לתת להן להוביל אותך למקום עמוק ונקי יותר. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לך אמר ליבי", עמודים 13-14