למה עבודה פנימית נראית כל כך ארוכה ומייאשת
השאלה
שלום לרב... אני מודה שיש לי קושי גדול עם עבודת הנפש. אני רוצה שינוי, אבל רוצה אותו מהר. כשאני שומע שצריך תהליך, עמל, סבלנות, נפילות, קימה, עוד בירור ועוד עבודה, משהו בי נשבר. למה אי אפשר פשוט לקבל כלי ברור, לעשות אותו כמה ימים, ולהרגיש שכבר השתניתי?
התשובה
שלום לך יקירי. זו שאלה של אדם שרוצה באמת להשתנות, אבל פוגש את הקושי של הדור שלנו. לא הורגלנו לעמל. התרגלנו לרצות הרבה, מהר, ואם אפשר בלי מחיר. רוצים תוצאה, אבל לא תמיד רוצים את הדרך שמביאה אליה. בעבודת הנפש זה לא עובד כך. אדם שרוצה לבנות את עצמו צריך לדעת שהפירות אינם תמיד מיידיים. לפעמים עצם המחשבה שהשינוי האמיתי יגיע רק אחרי עבודה ארוכה גורמת לאדם לרצות לוותר. אבל זו טעות, כי דווקא העמל הוא חלק מן הבניין. העולם מרגיל אותנו לחפש קיצורי דרך. אבל הנפש אינה מכונה שמתקנים בלחיצת כפתור. היא צריכה יחס, סבלנות, אמת, בירור, ובעיקר נכונות להישאר בדרך גם כשעדיין לא רואים את כל הפירות. מי שמבקש דבר אמיתי, צריך להסכים ללכת בדרך אמיתית. ה׳ ייתן לך כוח עדין, לא כוח של לחץ, אלא כוח של התמדה שקטה ואמונה בדרך. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לך אמר ליבי", עמודים 20-21