מבקשי פניךלכל השאלות והתשובות
בית הוראה תורת אביתשובותיו של הרב איתי בן יוסף
לבדו

יש מי שכל היום עוזר, מתנדב, פועל, מארגן, עונה לטלפונים, זמין לכולם

מאת הרב איתי בן יוסף

השאלה

כבוד הרב, אני מרגיש שיש פער בין מה שאני יודע שצריך להיות לבין מה שקורה בפועל. יש מי שכל היום עוזר, מתנדב, פועל, מארגן, עונה לטלפונים, זמין לכולם. מבחוץ זה נראה נפלא. אבל בבית מישהו נשאר לבד, והנפש עצמה נשחקת. האם כל עשייה היא ברכה, או שגם חסד בלי גבולות יכול להפוך לסופה שמחריבה את השקט הפנימי ואת הבית?

התשובה

שלום ידידי, שאלה יקרה שאלת. צריך לומר את זה בעדינות: זה לא רק נושא ללימוד, אלא מקום שבו אדם יכול לפגוש את עצמו, לפעמים גם בלי הכנה מוקדמת. כאשר יסוד הרוח מתגבר ומתלבש ביסוד המים, האדם עלול להיכנס לתפעול יתר של חסד ועזרה לזולת. הוא זמין עשרים וארבע שעות, פועל ללא הפסקה, ומבחוץ הדבר נראה מרשים מאוד. אבל אדם שזמין כל הזמן אינו חי חיים מאוזנים. הפתרון הפנימי אינו רק להרחיק ממנו גירויים, אלא לשלב את יסוד העפר: סדר, גבול, זמנים ומסגרת. צריך לתחם את הפעילות כך שלא תפנה לכל צד שמזדמן. בפועל, הדבר יכול להתבטא בסדר יום מוגדר, שעות שבהן פועלים, ושעות שבהן הטלפון מנותק. לא מפני שהחסד אינו חשוב, אלא מפני שגם החסד צריך כלי שיחזיק אותו בלי להרוס את האדם ואת ביתו. ברכתי, שתזכה לראות שהכאב הזה אינו סוף הדרך, אלא שער עדין לתיקון עמוק יותר. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 59-60