מבקשי פניךלכל השאלות והתשובות
בית הוראה תורת אביתשובותיו של הרב איתי בן יוסף
לבדו

יש רגעים שבהם אדם מרגיש שאם יתחיל לבדוק מה באמת קורה בבית, זה רק יכאב יותר

מאת הרב איתי בן יוסף

השאלה

שלום לרב. אני שואל מתוך מקום קצת מבולבל, ואולי גם קצת כואב. יש רגעים שבהם אדם מרגיש שאם יתחיל לבדוק מה באמת קורה בבית, זה רק יכאב יותר. כל עוד רצים, מתפקדים, משלמים, קונים, מחייכים בחוץ וממשיכים הלאה, אפשר אולי לא לשים לב. אז למה לעצור? למה לפתוח דברים? למה להרגיש יותר, אם ההרגשה עצמה עלולה להציף בעיות שלא ראינו קודם?

התשובה

ידידי היקר, שלום וברכה. אני מבין היטב את המקום שממנו השאלה באה. לפעמים השכל כבר שמע, אבל הלב עדיין מחכה שידברו איתו. באור הפנימי מתבררת הטענה הזאת: לפעמים אין מריבות בין בני זוג לא מפני שמערכת היחסים מושלמת, אלא מפני שהם רצים ואינם שמים לב למה שקורה בתוך ביתם. לעיתים הריצה הזאת נעשית במודע או שלא במודע, מפני שקשה להתמודד עם העובדה שמערכת היחסים הקרובה ביותר הפכה למעין מערכת יחסים עסקית. כאשר בני הזוג מתחילים לחוות באמת את מה שקורה, דברים שלא נראו קודם צפים על פני השטח. זהו בבחינת "יוסיף דעת יוסיף מכאוב". ככל שאדם מרגיש יותר, הוא עלול להיתקל בבעיות שקודם לכן לא ראה. הדבר דומה לאדם שהלך בלי משקפיים אף שהיה זקוק להם. הוא לא ראה את הלכלוך בבית. ביום שחזר עם משקפיים, גילה שהרצפה מלוכלכת ושעל הסירים יש כתמים. הגילוי אינו הבעיה עצמה, אלא תחילת האפשרות לטפל במציאות. יהי רצון שהלב שלך לא ייסגר בגלל כאב, אלא ילמד להיפתח בצורה בטוחה ונכונה. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמוד 14