יש בית, ילדים, טלפונים, עבודה, לימוד, כביסות וסידורים

התשובה

ידידי, הדברים שכתבת נוגעים ללב. אני מבין היטב את המקום שממנו השאלה באה. לפעמים השכל כבר שמע, אבל הלב עדיין מחכה שידברו איתו. קשר זקוק לזמן שבו בני הזוג נמצאים לבדם, מנותקים מן העולם, בלי טלפונים ובלי כניסות מבחוץ. כמו שחדר ייחוד מאבד את שמו אם אחרים נכנסים אליו, כך גם זמן זוגי מאבד את כוחו כשהוא פרוץ לכל הפרעה. אפילו חצי שעה ביום יכולה להיות בסיס הבית. זה זמן שבו אין כרגע עולם נוסף, אלא האיש ואשתו. אחר כך כל אחד חוזר לדרכו ולמטלותיו, אבל לבית יש נקודת חיבור יומית. כאשר הזמן הזה אינו קיים, בני הזוג עלולים לגלות שהם אף פעם לא באמת לבד. ואז הבעיה אינה רק מחסור בשיחה, אלא מחסור במקום שבו הקשר נושם. יהי רצון שתמצא בתוך הקושי הזה גם נקודת אור קטנה, שתלך ותגדל לאט לאט. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 245-246