רווק רגיל במידה רבה לדאוג לעצמו
השאלה
שלום לרב. אני מנסה להבין מה נכון לעשות כשזה פוגש אותי ביום יום. רווק רגיל במידה רבה לדאוג לעצמו. הוא מחליט, זז, אוכל, נח, בוחר. ואז מגיעים הנישואין, ופתאום יש עוד אדם, עוד צרכים, עוד אחריות. האם זו רק תוספת לחיים, או מהפכה שלמה בזהות?
התשובה
שלום וברכה לך, ידידי. השאלה הזאת לא קטנה בכלל. לפעמים נקודה אחת יכולה ללוות אדם שנים, עד שהוא מעז להסתכל עליה במבט נקי יותר. האדם נולד עם נטייה לדאוג לעצמו. בילדותו העולם כולו סובב סביבו, וכך הוא גדל עד שמגיעה החתונה. הנישואין הם מהפכה: מכאן ואילך האדם צריך לעזוב את אנוכיותו ולהתחיל לדאוג לאחרים. עד עתה היה רגיל להיות מקבל; מעתה עליו להפוך לנותן. ככל שהאדם עוקר יותר את רצונו לקבל, מתגלה בו יותר אהבה טבעית לזולת. הנתינה אינה רק פעולה טובה, אלא דרך לבטל את כוח ההפרדה שבנפש. אני מברך אותך שתזכה לדבר מתוך לב פתוח, ולהישמע גם במקום שבו פעם היה קשה. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 194-195
לכל השאלות והתשובות