מבקשי פניךלכל השאלות והתשובות
בית הוראה תורת אביתשובותיו של הרב איתי בן יוסף
אמונה

איך מתחילים לעמול בתורה כשאין חשק?

מאת הרב איתי בן יוסף

השאלה

שאלה: שלום לכבוד הרב, השבוע הרב דיבר על כך שכדי לזכות למתיקות התורה צריך לעמול, אבל מה אני אעשה שאין לי רצון בכלל לעמול, אין לי כח וחשק בכלל לפתוח ספר, אז אני לא מבין מה אני אמור לעשות ואיך אני אמור להמשיך מכאן...?

התשובה

תשובה: שלום וברכה יקירי. לענ"ד באמת אי אפשר להרגיש את מתיקות ואור התורה ללא עמל. "נפש עמל, עמלה לו", כאשר אדם עמל כאן למטה בעולמנו, נפשו עמלה למעלה ומסנגרת עליו שיגלו לו משמיים רזי תורה. אכן אני מסכים איתך, יש על זה יצר הרע גדול, הוא הרי מפחד מזה מאוד, כיון שהוא יודע שברגע שהאדם ירגיש מעט מהמתיקות התורה, הוא לא ירצה שום תענוג גשמי אחר, וממילא היצר יעשה הכל כדי למנוע את זה. הוא יתן ויבטיח לך כל תענוגות עולם, העיקר שלא תטעם טעמה של תורה. אבל יקירי, אע"פ שכרגע הקושי הזה נראה לך כים סוף, ואתה לא רואה שום דרך לעבור ולחצות את הים הזה, ומתחשק לך פשוט להתייאש וללכת אחורה, בכל זאת דע לך... שזה רק דימיון. אם תתאמץ, תמסור נפש ותקוף לתוך הים, לתוך עומקה של תורה, בסופו של דבר הים יפתח! אני רוצה לשתף אותך בסיפורו האישי של ה"שומר אמונים"... סיפור מחזק מאוד סיפר רבי אהרן ראטה זיע״א על עצמו בספרו שומר אמונים (מאמר האמונה פרק ו׳) בזה הלשון: ״מה שבדידי הוה עובדא בימי נעורי שנפלו עלי נסיונות גדולות וחשכות נוראה שלא יכלתי ליקח ספר בידי כי טעמתי טעם מרור מאוד בכל דבור, ונפשי היה קשה עלי מרוב מרירות וחשכות ונסיעות מכל צד. ונפל עלי כבדות מאוד בתמידות. וזה היה במשך איזה זמן ולא היה לי למי לספר, כי אפילו ספרתי, לא היה לי מי שיתן לי איזה עצה. ומרוב מרירות לבבי בכיתי הרבה לה׳ ולא מצאתי לי שום עזר ותרופה. עד שפעם אחת הלכתי על קבר איזה גאון וצדיק ובכיתי שם בכי רב ועצום במר לבבי או חס ושלום שינטל נפשי חס ושלום, או יתהפך לבבי שאוכל לעסוק על כל פנים בתורה כמו איש פשוט. ולא אהיה נדחה משני עולמות חס ושלום. וברוב בכייתי נפל בליבי שאשוב לביתי ואקח לי ללמוד במסירות נפש ויעבור עלי מה. וכשבאתי לביתי פתחתי ספר ונפתח לפני הרא״ש של מקואות. ואמרתי מוכרח אני ללמוד זה הלימוד ולגומרו אפילו בכל מיני מסירות נפש. וישבתי ללמוד במסירות נפש גדול וטעמתי ממש טעם מיתה בכל דיבור ואמרתי יעבור עלי מה אפילו תצא נפשי חס ושלום אגמור זה הלימוד. . . ואחר שגמרתי זה הלימוד במסירות נפש גדול הטעים לי ה׳ פתאום אור מתוק וטעם נפלא ונהפך לבבי לאיש אחר ונכנס בי שוב חמדא דאורייתא עד שאחר כך יכולתי ללמוד אפילו בבית מלא אנשים המדברים ולא בלבלו אותי. וכתבתי זאת לחזק לבבות דורשי ה׳ שבאמת אין שום הסתר בעולם ולא נבראו ההסתרות רק כדי לשברם״. בהצלחה יקירי.