הוא מרגיש: מה אני, תחת מעקב

התשובה

יקירי, שלום וברכה. שאלה יפה וכואבת שאלת. צריך לגשת אליה בעדינות, כי מאחורי המילים מסתתר לב שמבקש דרך ולא רק תשובה מהירה. אשה אינה רוצה להרגיש כרהיט בבית, כמסעדה שמכינה אוכל או כבית מלון שמסדר מיטה. היא רוצה להרגיש שהיא שותפה לחיים. כאשר בעל יוצא בלי לשתף, חוזר בלי לספר, ודורש שהבית יהיה מוכן עבורו, הוא יוצר בה תחושה קשה של שימוש ולא של שותפות. הדברים הקטנים של היום יום, לאן הולכים, מתי חוזרים, מה עבר, הם שפת השותפות. כמו ששותף עסקי רשאי לדעת מה קורה בעסק, כך האשה, שהיא שותפת החיים, זקוקה לעדכון, שיחה והתעניינות. אין זו חקירה, אלא יניקה של קשר ותשומת לב. ברכה מעומק הלב, שתזכה למילים טובות בזמן הנכון ולשתיקה טובה בזמן הנכון. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 242-244