למה לפעמים הילד מחפש יישוב הדעת בדברים שלא מרגיעים אותו באמת
השאלה
כבוד הרב, אני רואה ילד שמרגיש חוסר שקט, ואז הוא מחפש משהו שירגיע אותו: משחק, מסך, אוכל, חברים, בריחה. לפעמים זה מרגיע רגע, אבל אחר כך הכול חוזר. איך מסבירים לילד שהוא מחפש יישוב הדעת במקום שלא באמת מיישב אותו?
התשובה
ידידי היקר, שלום וברכה. כאשר אדם מרגיש ריקנות או חיסרון, הוא מחפש מקום שבו תתיישב דעתו. לפעמים הוא מחפש יישוב של ממש, ולפעמים לא מקום פיזי אלא יישוב הנפש. הקול הפנימי קורא בתוכו, הצרכים מפריעים לו, והוא מנסה שלא לחוש את החיסרון. לכן הוא פונה לדברים אחרים, כדי לפתור לפחות את התוצאה של הריחוק מן המקום שמתאים לו. אבל אם הדבר אינו נוגע בשורש, הוא יכול להרגיע רגע ולא באמת ליישב את הנפש. בחינוך צריך לעזור לילד לזהות את ההבדל בין הסחת דעת לבין מנוחה. לא כל דבר שמרגיע לרגע מרפא. לפעמים הילד אינו צריך עוד גירוי, אלא שייכות, משמעות, חיבוק, שיחה, או תחושה שיש לו מקום. יהי רצון שתזכה לעזור לילדים למצוא מנוחה אמיתית, לא רק שקט רגעי שמסתיר את החיסרון. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לך אמר ליבי", עמודים 58-60