למה ילדים נמשכים לפעמים למה שנוצץ רחוק
השאלה
כבוד הרב, לפעמים ילד מסתכל על בתים אחרים, חברים אחרים, חיים אחרים, והכול שם נראה לו נוצץ יותר. גם אנחנו כמבוגרים לפעמים מרגישים כך. מה עושים כשהילד מרגיש שהטוב נמצא רחוק ממנו, ולא רואה את האור שיש בבית שלו?
התשובה
שלום וברכה ידידי. זו שאלה אמיתית מאוד. יש דברים רחוקים שמושכים את העין מאוד. מרחוק הם נראים נוצצים, יפים, מסודרים ומלאים באור. אבל כאשר מתקרבים, לפעמים מתברר שהדבר לא היה כפי שנראה. הסיפור על הילד שחיפש את הבית עם חלונות הזהב מלמד זאת היטב. הוא הלך למקום שנראה לו נוצץ, וגילה בית רעוע ופשוט. רק כאשר הביט משם בחזרה אל ביתו שלו, ראה שקרני השמש צבעו את חלונות ביתו בזהב. מה שהוא חיפש רחוק, היה קיים גם בבית שלו, רק מזווית אחרת. בחינוך צריך לעזור לילד ללמוד מבט. לא לשלול מיד את החלומות שלו, אלא ללמד אותו שלא כל הנוצץ זהב. פעמים רבות הטוב הקרוב אינו מרעיש ואינו נוצץ, אבל הוא אמיתי, יציב ומלא ברכה. יהי רצון שתזכה לעזור לילדים לראות את האור שבביתם, ולא להפסיד את הזהב הקרוב בגלל ברק רחוק. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לך אמר ליבי", עמודים 18-19