מבקשי פניךלכל השאלות והתשובות
בית הוראה תורת אביתשובותיו של הרב איתי בן יוסף
חינוך ילדים

למה פצעי ילדות ממשיכים לנהל אדם מבוגר

מאת הרב איתי בן יוסף

השאלה

שלום לרב... אני רואה לפעמים אדם מבוגר שמגיב כמו ילד קטן. הוא נעלב מהר, מפחד, נסגר, מתפרץ. ואז אני שואל את עצמי, אולי זה לא האדם של עכשיו אלא ילד פנימי שנשאר שם. איך חוויות ילדות ממשיכות להשפיע כל כך הרבה שנים?

התשובה

שלום לך יקירי. ילד תופס את העולם בצורה אחרת ממבוגר. דברים שמבוגר היה מפרש בפשטות, ילד עלול לקלוט כנטישה, דחייה, פחד או חוסר ערך. וכאשר החוויה נחקקת בראשו ובלבו, היא יכולה להמשיך לפעול גם שנים רבות אחר כך. אם זיכרונות הילדות נמצאים ברובד הגלוי, קל יותר לעבוד איתם. האדם יודע מה קרה, יכול לדבר על כך, להבין ולתקן. אבל כאשר הדברים נשמרים ברובד נסתר יותר, האדם אינו תמיד מבין מדוע הוא מגיב כך. הוא רק מרגיש משהו חזק מאוד שמנהל אותו. לכן אנו מוצאים לפעמים אנשים מבוגרים עם יכולת רגשית של ילד קטן. לא מפני שהם רעים או טיפשים, אלא מפני שפצע מסוים נשאר במקום שבו הוא נוצר. עבודת החינוך והנפש מבקשת לפגוש את המקום הזה בחום, בבגרות ובאמונה, ולא להמשיך להעניש את האדם על פצעיו. ה׳ ייתן לך עין רחומה, לראות מאחורי תגובות קשות גם ילד פנימי שמבקש ריפוי. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לך אמר ליבי", עמודים 26-30