יש מילים שאצל אדם אחד עוברות בקלות, ואצל אדם אחר פוגעות עמוק
השאלה
שלום לכבוד הרב. לפעמים אדם מסתכל על החיים שלו ושואל את עצמו שאלה פשוטה אבל לא קלה. יש מילים שאצל אדם אחד עוברות בקלות, ואצל אדם אחר פוגעות עמוק. יש נושאים שהם כמו כפתורים רגישים. האם מותר לי ללחוץ עליהם בשם האמת, או שביקורת נכונה מתחילה בהכרת הנפש שמולי?
התשובה
ידידי אהובי, שלום וברכה. זו שאלה של אדם שרוצה לבנות ולא רק להירגע לרגע. לכן צריך להניח את הדברים לאט, בלי לדלג על כאב ובלי לוותר על אמת. חובה להכיר את נפשו של המבוקר: ממה הוא נפגע יותר, היכן נקודותיו הרגישות, ומה עלול לסגור אותו במקום לפתוח אותו. מטרת הביקורת אינה לתקוף מעשה שכבר נעשה, אלא לשפר התנהגות עתידית. לכן צריך לחדור ללב הזולת, לעורר בו מודעות למעשה, ולגרום לו להבין מעצמו מדוע כדאי להשתנות. כאשר לוחצים על נקודות רגישות, כל כוחו הנפשי של המבוקר עסוק בהתגוננות ובהצלת כבודו. במקום לשמוע את הביקורת, הוא מחפש תשובות נגדיות שיפחיתו את הפגיעה. יהי רצון שתזכה לשלום אמיתי, כזה שמתחיל בפנים ומאיר אחר כך גם את הבית. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 131-132
לכל השאלות והתשובות