אם אני מסור לבן הזוג, האם זה אומר שאני מבטל כל שיקול דעת
השאלה
כבוד הרב, אפשר לשאול בכנות? זה משהו שאני מרגיש בתוך החיים עצמם, לא רק כרעיון יפה. אם אני מסור לבן הזוג, האם זה אומר שאני מבטל כל שיקול דעת? שאם הוא רוצה משהו, אני פשוט עושה? איפה עובר הגבול בין התמסרות אמיתית לבין איבוד אמת פנימית?
התשובה
ידידי היקר, אני שמח ששאלת. זו שאלה אמיתית מאוד. הרבה פעמים האדם לא מבקש רק לדעת, אלא להצליח לחיות את מה שהוא כבר מבין. התמסרות אינה ציות עיוור. אם דרישות בן הזוג סותרות לגמרי את מה שנכון וצודק, צריך להעלות את הדבר לדיון משותף ולא פשוט למלא פקודות. אבל התמסרות כן דורשת שמיטה של העדפות אישיות ושל ההתעקשות הטבעית לעמוד על מקומי. היא נכונות לוותר על דברים טפלים לטובת העיקר. כאשר האדם מניח בצד את סדר העדיפויות הפרטי שלו, הוא אינו מאבד את עצמו, אלא מתחבר לסדר עדיפויות גבוה יותר: המכלול שנוצר ממנו ומבן זוגו יחד. ה׳ ייתן לך לב שקט, עין טובה, וסבלנות לעצמך ולמי שאיתך בדרך. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמוד 111
לכל השאלות והתשובות