מה קורה כשהנפש כבר לא מצליחה לשתוק
השאלה
שלום לרב... לפעמים אני מרגיש שאני מצליח להחזיק את עצמי. לא לחשוב, לא להרגיש, לא לפתוח דברים ישנים. אבל אז פתאום משהו קטן קורה, וכל מה שנדחק שנים מתחיל לצוף. חרדות, פחדים, כאבים, חוסר שקט. למה זה קורה? למה אי אפשר פשוט לסגור את זה ולהמשיך?
התשובה
יקירי, שלום וברכה. הגוף והנפש יכולים להחזיק הרבה זמן, אבל לא בלי גבול. אדם יכול להתרוצץ, להתבלגן, לא לתת לעצמו רגע של מנוחה, רק כדי לא לחשוב. אבל יש גבול לכמה שהגוף יכול לסגור על הנפש. באיזה שלב נוצר סדק קטן. העבר, החרדות, הפחדים וכאבי הנפש מתחילים לטפטף החוצה. הגוף שניסה בכל כוחו להדוף, לסגור ולהשתיק את האיתותים של הנפש, בסופו של דבר נשבר. הפתרון אינו לחזור ולברוח חזק יותר. הנפש אינה אויב. היא מבקשת שנקשיב לה, שנבין מה היא אומרת, שנשיב אותה אל מקומה ואל מנוחתה. לפעמים דווקא ההצפה מלמדת שהגיע הזמן להפסיק להתעלם ולהתחיל להקשיב נכון. יהי רצון שהלב שלך לא ייסגר בגלל כאב, אלא ילמד להיפתח בצורה בטוחה ונכונה. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לך אמר ליבי", עמודים 22-25