מה נחשב מאכל שנאכל חי לענין בישולי גויים?

התשובה

אין צורך שהמאכל יאכל חי דווקא בדרך הקבועה והרגילה ביותר. אם הוא ראוי לאכילה חי בצורה מכובדת, ואין אכילתו כך נחשבת דוחק או אכילת עראי שאינה מקובלת, יש לדונו כמאכל הנאכל חי. אבל אם הדרך לאוכלו חי קיימת רק בשעת הדחק, או אצל מעטים בלבד, אין זה מספיק. מאכל שנאכל חי רק על ידי אנשים בודדים, או במקום מסוים בצורה שאינה מקובלת ברוב העולם, עדיין ייתכן שייחשב מאכל שאינו נאכל חי לענין בישולי גויים. יש לדון גם לפי מנהג המקום, אך כאשר ברוב המקומות אין דרך לאוכלו חי, יש מקום להחמיר אף אם במקום מסוים יש הנוהגים כן. לעומת זאת, כאשר אכילתו חיה מקובלת אצל רבים, אף אם רוב השימוש בו מבושל, אין בו איסור בישולי גויים. הלכה למעשה: מאכל נחשב נאכל חי רק כאשר אכילתו חיה מקובלת ואינה דרך דוחק. אם אכילתו חיה נדירה או מקומית בלבד, יש להחמיר ולדונו כמאכל שאינו נאכל חי. מקורות שהובאו בסימן: רש"י; ר"ן; רשב"א; רמב"ם; ש"ך; איסור והיתר; פרי חדש; כף החיים; מים חיים; הליכות עולם. להרחבת הנושא עיין בספר תורת אבי - איסור והיתר, עמ׳ קצד-קצה