מתי שייך איסור בישולי גויים?

התשובה

שני תנאים צריכים להתקיים כדי שיהיה איסור בישולי גויים. התנאי הראשון: שהמאכל אינו נאכל כמות שהוא חי. אם המאכל ראוי לאכילה גם בלי בישול, אין בו איסור בישולי גויים, מפני שהבישול לא חידש בו אכילה עיקרית. התנאי השני: שהמאכל עולה על שולחן מלכים, כלומר שהוא מאכל חשוב שראוי להגישו בסעודה מכובדת. אם הוא מאכל פשוט שאינו מוגש בדרך כבוד, אין בו איסור בישולי גויים. העיקר להלכה הוא ששני התנאים צריכים להיות קיימים יחד. לכן מאכל שנאכל חי, אף אם הוא חשוב, אין בו בישולי גויים. וכן מאכל שאינו נאכל חי אבל אינו עולה על שולחן מלכים, גם בו אין איסור. טעם הגזירה הוא משום קירוב הדעת וחשש חתנות. לכן חכמים גזרו דווקא במאכלים שיש להם חשיבות של סעודה, ולא בכל מאכל מבושל. הלכה למעשה: איסור בישולי גויים שייך רק במאכל שאינו נאכל חי וגם עולה על שולחן מלכים. אם חסר אחד משני התנאים, אין בו איסור בישולי גויים. מקורות שהובאו בסימן: עבודה זרה; תוספות; רמב"ם; ר"ן; רשב"א; ש"ך; פרי חדש; כף החיים; הליכות עולם. להרחבת הנושא עיין בספר תורת אבי - איסור והיתר, עמ׳ קצג-קצד