מה עושים כשהילד משתמש בקושי שלו כתירוץ
השאלה
כבוד הרב, יש ילד שיש לו באמת קושי. אני לא רוצה לזלזל בזה. אבל לפעמים אני מרגיש שהוא משתמש בקושי כדי לא לנסות בכלל. איך מכבדים את הקושי בלי לתת לו להפוך לתירוץ שמבטל את כל העבודה?
התשובה
שלום וברכה ידידי. יש הבדל גדול בין להבין קושי לבין להפוך אותו לפטור מן החיים. ילד יכול לקבל עזרה, התאמות, הבנה וסבלנות, ועדיין להידרש להתקדם לפי כוחו. כאשר תלמיד שולף את הפתק שמסביר את המגבלות שלו, יש שם כאב אמיתי. אולי שנים אמרו לו שהוא לא מסוגל. אבל אם המבוגר מקבל את הפתק כסוף פסוק, הוא משתף פעולה עם הייאוש. האמונה הנכונה אומרת: אני רואה את הקושי, ובכל זאת אני מאמין שיש לך דרך. אין לדרוש מילד מעבר לכליו, אבל גם אין להקטין אותו עד שלא יישאר ממנו אלא הקושי. צריך לומר לו: נלך בדרך שמתאימה לך, נעזור במה שצריך, אבל לא נוותר עליך ולא נקבור את הכוחות שלך מתחת להגדרה. ה׳ ייתן לך עדינות וכוח, לכבד מגבלות בלי להפוך אותן לחומה סביב הנשמה. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לך אמר ליבי", עמודים 50-51