כיצד זוכים בכתרה של תורה?

התשובה

תשובה: שלום וברכה יקירי, האמת שבשאלה זו דעתי אינה נחוצה שכן הדברים מפורשים בדברי חז"ל. זכורני שבעבר הייתי נוהג לומר רבות בשיעורים של חוזרים בתשובה, דעו לכם... " כגודל ההקרבה, כך גודל הקירבה". ככל שאדם ימסור נפשו על התורה, היא תאיר לו פנים והוא ירגיש קרבת אלוקים. נזכרתי במעשה מפורסם שלדעתי מסכם יפה את הדברים... אחד מגדולי ירושלים סיפר על אמו, אלמנה צעירה, משהגיעה עונת החורף, לא ידעה כיצד תשלח את ילדיה אל התלמוד תורה. נעליהם של הילדים היו קרועות ובלויות, בחוץ השתוללו סופות כפור, וסכנת נפשות גמורה היתה לצאת במזג אוויר שכזה אל הרחוב בנעליים קרועות. אולם מאידך, כלום ניתן לוותר על יום של לימוד? ובכלל, מי יערוב כי המדובר ביום אחד ויחיד? אולי תמשכנה הסופות וימים רבים ילכו לאיבוד לשווא? ישבה האם וחשבה, ולבסוף מצאה פתרון: נעליה שלה – קרועות היו, אולם לבריאותה היא לא חששה. עבור ילדיה היה לה זוג אחד של נעליים שלמות, ואותו היא החליטה לנצל עד תום; מדי בוקר היתה האם מנעילה את הנעליים השלמות לאחר מילדיה וצועדת עמו אל התלמוד תורה כשהכפור והרטיבות חודרים לנעליה שלה המחוררות. לאחר שהגיעה עם הילד הראשון אל התלמוד תורה, היתה חולצת את נעליו ומותירה אותו עם אחד מזוגות הנעליים הקרועות, שבה אל ביתה כשהנעלים השלמות בידה, מנעילה אותם לילד אחר, וצועדת אף עמו אל בית תלמודו… וכך חזר המחזה על עצמו גם עם הבן השלישי, וכמובן, בסדר הפוך, בדרך חזרה מן התלמוד תורה… במשך תקופה ארוכה בה שלטה הצינה ברמה, היתה האם המסורה עושה את דרכה מספר פעמים ביום מהבית ועד התלמוד תורה ובחזרה, בלבד שילדיה לא יפסידו חלילה מאומה מלימודם. אין פלא כי אמהות שכאלה זכו לאחר מכן לילדים גדולי תורה וענקי רוח! בהצלחה.