מבקשי פניךלכל השאלות והתשובות
בית הוראה תורת אביתשובותיו של הרב איתי בן יוסף
מוסר, מידות ובין אדם לחברו

מדוע צדיקים חסים על ממונם?

מאת הרב איתי בן יוסף

השאלה

שלום לכבוד הרב... בפרשיות הקודמות למדנו שיעקב אבינו חזר על פכים קטנים, ומזה למדו חז"ל שצדיקים חסים על ממונם... רציתי לשאול למה הצדיקים חסים על ממונם? לכאורה הם אמורים למאוס בו, ולדבוק רק ברוחניות, לא? עוד רציתי לשאול איך העניין הזה מסתדר עם פיזור ממון על צדקה?

התשובה

שלום וברכה. העתיק לך את לשון המהרח"ו זצוק"ל בשם רבו האר"י הקדוש : מה שאמרו רז"ל ( חולין צא ע"א ) על הפסוק 'ויותר יעקב לבדו', מכאן שצדיקים חסים על ממונם. כי הרי יעקב חזר על פכין קטנים. והענין הוא לפי שהממון שלו הוא נמשך לו מבחי' שפע העליון הנשפע על נפשו, ואם אינו חס על ממונו נמצא שהוא ח"ו מבזה השפע היורד לנפשו ואינו מחשבו. ועוד שאם יניח אותה הפרוטה שתאבד ממנו הנה גם למעלה נפחתת ונאבדת אותה פרוטת השפע שהשפיעו לנפשו, ולכן הם (הצדיקים) חסים על ממונם בדברי העולם הזה, זולתי בדבר הצדקה והמצות כי בהם אדרבה יוסיפו לו מלמעלה. (שער המצות פרשת משפטים דף טז). בענין מדת הנדיבות והותרנות ראיתי למורי ז"ל שלא היה חושש בעצמו להתכבד במלבושים נאים יותר מדאי, גם במאכלו היה אוכל דבר מועט מאד. ובענין הצדקה והמצות לא היה קמצן כלל. גם כשהיה קונה איזה מצוה כגון תפילין או אתרוג לא היה מקפיד לדעת כמה יתן במצוה ההיא אלא היה פורע כל מה שהיו שואלים לו בפעם ראשונה. והיה אומר למוכר הרי המעות לפניך קח כל מה שתרצה. וצדקה היה נותן מורי זללה"ה בשמחה גדולה ובטוב לב וידו פשוטה ולפעמים לא היה מסתכל אם היה נשאר בידו אם לאו (טעמי המצוות סוף פרשת ואתחנן). והיה אומר שהנותן צדקה גם אם יראה בעיניו שהוא מפזר ממונו אינו אלא מוסיף בממונו. (שער המצות פרשת ראה דף מז). לסיכום הדברים יש חילוק בין לחוס על ממונו שבעצם מסמל את השפע שהעניקו לו משמיים לבזבזו ולאבדו בעניין דברים גשמיים, או להתייחס אליו בזלזול, לבין נתינת ממנו לצורך צדקה תורה ומצוות שבהם אדרבה הצדיקים מבינים שזה בעצם לא גורע ומחסיר מהם אלא מוסיף. בהצלחה.