מה ההבדל בין עצבות בריאה לדיכאון?

התשובה

תשובה: שלום וברכה... לא קיים דיכאון אמיתי!! פשוט אין דבר כזה! סיטואציה מכאיבה קיימת (ועוד איך), אך אין להתבלבל בין עצבות לדיכאון. השאלה היא היכן הקו המבדיל בין רגשות שליליים רצויים (הכוונה ברצויים היא אפילו לפי התורה שיש מצווה לבכות על המת לדוגמא), אפשר לקרוא לזה "עצבות בריאה" לבין דיכאון. ונסביר... עצבות היא רגש – תגובה טבעית במצב של צער ואכזבה. זה נורמאלי ובסדר, ופעמים רבות אפילו טוב. ואנחנו זקוקים לה כחלק מהתמודדות עם הכאב. הדיכאון והיגון, לעומת זאת, הם הפרעות רגשיות שנובעות תמיד ממחשבות מעוותות תלושות מהמציאות. אדם אהוב נפטר... רגשות העצבות שמציפים אותנו הם רצויים. הם מחדדים את האנושיות שקיימת בנו (להבדיל מאותם אנשים "מתים" שאינם מרגישים כלום), ובסופו של דבר עוזרים לנו להתפתח. לעומת זאת, יתכן ותאמר: "זה לא הוגן שכך קרה לי!" "כלום לא מעניין אותי יותר!" "לא אהיה מאושר יותר לעולם". מחשבות אלו שאינן מחשבות מציאותיות אלא נובעות מעיוותי מחשבה (שעליהם כתבנו בקצרה בעלון שעליו דיברת) הם אלו שיגרמו בסופו של דבר רגשי רחמים עצמאיים וייאוש, ומשם הדרך לדיכאון קצרה מאוד. בקיצור, גם דיכאון וגם עצב יכולים להופיע בעקבות אובדן של מישהו קרוב, אבל ניתן די בקלות להבחין ביניהם: עצבות אינה תוצאה של עיוותי מחשבה, אלא היא זרם של תחושות ורגשות, מוגבלת בזמן, והחשוב מכל... היא אינה גורמת לך לאבד את ערכך העצמי. לעומת זאת, דיכאון הוא קר ומנוכר, מעין ביצה ששואבת אותך בפנים, ונותנת לך תחושה שאף פעם לא תצא ממנה. הדיכאון חוזר שוב ושוב, ובד"כ מתפרש על תקופה ארוכה, והוא תמיד מעורב בירידת הערך העצמי. הדיכאון הוא אחת הצורות הגרועות ביותר של הסבל האנושי, והדבר היחיד המועיל שיש בו הוא תהליך הצמיחה הנפשית כאשר לומדים להתנער ממנו. תודה על השאלה המחכימה שגרמה לנו לחדד יותר את הדברים. מקווים שעתה התמונה התבהרה מעט. בהצלחה.