כשאדם מתארח במקום זמני, הוא לא באמת פורק את כל המזוודה
השאלה
שלום לרב. אני שואל מתוך מקום קצת מבולבל, ואולי גם קצת כואב. כשאדם מתארח במקום זמני, הוא לא באמת פורק את כל המזוודה. הוא משאיר הכול מוכן, כי אולי עוד רגע צריך לעזוב. האם גם בקשר רגשי לפני התחייבות אנחנו חיים כך, עם מזוודות סגורות, מוציאים רק את מה שלא מסוכן לחשוף?
התשובה
שלום ידידי, שאלה יקרה שאלת. אני מבין היטב את המקום שממנו השאלה באה. לפעמים השכל כבר שמע, אבל הלב עדיין מחכה שידברו איתו. קשר בלי התחייבות דומה לחיים על מזוודות. כאשר בני הזוג אינם בטוחים שהם מסורים זה לזה לתמיד, הם מתייחסים לקשר כאל דבר זמני שעלול להיגמר בכל רגע. כמו אורח שאינו פורק את כל חפציו בחדר זמני, כך האדם אינו פורק את המזוודות הרגשיות שלו. אולי הוא מוציא את השכבות העליונות, הקלילות והפגיעות פחות, אבל את חפצי הלב העמוקים, הסודות, החולשות והתחושות הכמוסות, הוא שומר בפנים. רק כאשר יש תחושת דירת קבע, מקום שלא עומדים לסלק אותו ממנו, האדם מרשה לעצמו להתרווח ולהתגלות כפי שהוא באמת. ברכתי שתזכה לאור שקט, כזה שלא מסנוור, אלא מחמם את הלב ומחזיר תקווה. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 93-94
לכל השאלות והתשובות