כשמשהו כואב באמת, אדם מוכן לעשות דברים שלא היה מעלה בדעתו קודם
השאלה
הרב, אני שואל לא מתוך ויכוח אלא מתוך רצון אמיתי לבנות. כשמשהו כואב באמת, אדם מוכן לעשות דברים שלא היה מעלה בדעתו קודם. להתפלל, לבכות, לצום, לתת צדקה, להתאמץ, לשלם מחיר. אבל האם שלום הבית שלי כואב לי עד כדי כך? האם אני באמת מוכן למסור נפש עליו, או רק לומר שהוא חשוב?
התשובה
יקירי, שלום וברכה. יש בשאלה הזאת כאב, אבל גם הרבה תקווה. עצם זה שאתה שואל כך מראה שהלב עדיין מאמין שיש דרך לבנות נכון יותר. יש הורים שמוכנים לשפוך דמעות, לקבל על עצמם תעניות, ולפזר סכומים עצומים לצדקה עבור הצלחתו הרוחנית של בן שנפל. כשכואב באמת, האדם מוכן למסירות גדולה. השאלה אינה בהכרח האם בפועל צריך להתענות או לפזר סכומים כאלה, אלא האם הייתי מוכן באמת לעשות זאת אם זה היה נדרש. האם שלום הבית שלי חשוב לי עד כדי מסירות? האם הכאב שלי עמוק מספיק כדי להזיז אותי? כאשר קשה לנו לשייף את עצמנו, ייתכן שזה מפני שהדבר עדיין לא כואב מספיק, או מפני שעדיין איננו מבינים באמת את ערכו. ה׳ ילווה אותך בדרך הזאת, וייתן לך לב שלא נשבר מן הקושי אלא נבנה ממנו. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 121-122
לכל השאלות והתשובות