בתחילת התשובה הכול ברור: יש ניסיונות, יש מלחמה, יש עולם שעזבתי
השאלה
כבוד הרב, אפשר לשאול בכנות? זה משהו שאני מרגיש בתוך החיים עצמם, לא רק כרעיון יפה. בתחילת התשובה הכול ברור: יש ניסיונות, יש מלחמה, יש עולם שעזבתי. אבל אחר כך מגיע קול שנשמע ממש קדוש: תתקדם מהר, תלמד עוד, תספיק הכול. איך יודעים אם זה באמת קדושה או לחץ שמייבש את הלב?
התשובה
ידידי היקר, אני שמח ששאלת. זו שאלה אמיתית מאוד. הרבה פעמים האדם לא מבקש רק לדעת, אלא להצליח לחיות את מה שהוא כבר מבין. יש יצר הרע גלוי, שאדם יודע שעליו להילחם בו. אבל לאחר שאדם מתעלה, היצר עצמו יכול להתלבש בדמות תורנית. הוא משכנע את האדם שצריך להספיק הרבה, לפצות על השנים שאבדו, לרוץ בלי נשימה. אם האדם “אוכל רוחניות” כאחוז בולמוס, הוא עלול לבסוף להקיא הכול ולהישאר ריק מבפנים. הלב נשאר מאחור, והאדם נהפך למי שמקיים מצוות בלי חיות פנימית. הדבר מורגש גם בבית. האשה, שלרוב מרגישה את הלב יותר, שואלת איפה האדם שהתחתנה איתו. לכן מוכרחת הדרכה בסולם העלייה, כדי שההתקדמות לא תבוא על חשבון הלב, הבית והשמחה. ה׳ ייתן לך לב שקט, עין טובה, וסבלנות לעצמך ולמי שאיתך בדרך. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 276-277
לכל השאלות והתשובות