מבקשי פניךלכל השאלות והתשובות
בית הוראה תורת אביתשובותיו של הרב איתי בן יוסף
לבדו

יש מצבים שבהם אדם לא רק עצוב, אלא כבוי

מאת הרב איתי בן יוסף

השאלה

כבוד הרב, יש כאן נקודה שממש לא נותנת לי מנוחה. יש מצבים שבהם אדם לא רק עצוב, אלא כבוי. אין לו חשק לכלום, שום דבר לא מושך אותו, שום דבר לא מעורר אותו. גם אם מסבירים לו, מעודדים אותו או מציעים לו דברים טובים, הוא לא זז. למה כל כך קשה לעורר נפש שאיבדה את החיות שלה?

התשובה

ידידי אהובי, שלום וברכה. זו נקודה עדינה מאוד. האדם עלול לרצות פתרון מידי, אבל הדרך האמיתית מתחילה בהקשבה עמוקה יותר. כאשר חסרה לאדם חיות, אך יש בו יסוד אש חזק, עדיין יש לו כוח להילחם ולחפש מים. הוא צמא, והוא יילחם עד שימצא מקור חיות. כאשר יש לאדם יסוד מים אך חסר לו יסוד אש, יש בעיה מפני שהוא אינו רוצה להתמודד, אבל לפחות יש בו חיות מסוימת. אולם כאשר גם יסוד המים חלש וגם יסוד האש חלש, אין בו לא הרגשת חיות ולא כוח מלחמה ומוטיבציה. אז הוא נופל באופן טבעי ליסוד העפר, וכשהוא שקוע בעפר קשה מאוד למצוא מה יעורר אותו. זהו מצב עדין וקשה, מפני שכדי שאדם יחפש מים הוא צריך להרגיש צימאון. וכאשר גם התשוקה למים חסרה, קשה לגרום לו להתחיל לחפור ולחפש. יהי רצון שתמצא בתוך הקושי הזה גם נקודת אור קטנה, שתלך ותגדל לאט לאט. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 66-67