למה ילד צריך לחוות הצלחה שהיא שלו
השאלה
כבוד הרב, לפעמים מתוך רחמים על הילד אנחנו עושים בשבילו הכול. מסדרים, פותרים, מקצרים, חוסכים ממנו מאמץ. מצד אחד אנחנו רוצים לעזור, מצד שני אולי אנחנו גוזלים ממנו את הטעם של ההצלחה. איך יודעים לא לעזור יותר מדי?
התשובה
ידידי היקר, שלום וברכה. טוב לו לאדם בקב אחד משלו מתשעה קבין של חברו. יש משהו עמוק בהישג שאדם עמל עליו בעצמו. גם אם מבחוץ הוא קטן יותר, בפנים הוא יקר יותר, מפני שהוא שלו. כאשר אנחנו מקפיצים ילד ישר לפסגה, אולי חסכנו לו מאמץ, אבל גם לקחנו ממנו חלק מן החוויה. ההנאה שבפסגה בנויה הרבה פעמים על הדרך, על הטיפוס, על הזיעה, על התחושה שהוא התאמץ והצליח. לכן עזרה נכונה אינה לעשות במקום הילד, אלא לעזור לו לעשות. לתת יד, אבל לא לקחת ממנו את ההליכה. לחזק, להסביר, לעמוד לידו, אבל להשאיר לו את חלקו במאמץ. כך ההצלחה בונה אותו מבפנים. ה׳ ייתן לך חכמה לעזור בלי להחליף, לתמוך בלי לקחת, ולתת לילדך לטעום את שמחת ההצלחה שלו. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לך אמר ליבי", עמודים 198-201