אחרי מריבה, מי אמור לעשות את הצעד הראשון

התשובה

שלום וברכה, יקירי. אני מבין היטב את המקום שממנו השאלה באה. לפעמים השכל כבר שמע, אבל הלב עדיין מחכה שידברו איתו. בתפיסה הנשית, הפיוס הוא מעין חיזור מחדש. כשיש מריבה, היא עלולה להיחוות כסוף הדרך, כדגם מוקטן של פירוד. לכן הפיוס צריך להרגיש כמו התחלה מחודשת. חז"ל אמרו שדרכו של איש לחזר על אשה, ואין דרכה של אשה לחזר על איש. במובן זה, גם לאחר מריבה, האשה מצפה שהבעל יחזר אחריה ויראה שהוא באמת רוצה אותה. כאשר היא אינה מתפייסת מיד, פעמים רבות היא בודקת, במודע או שלא במודע, האם הוא באמת רוצה לפייסה או רק להשתיק את הוויכוח. ייאוש מהיר משדר שאין כאן רצון עמוק בה, אלא רצון לסיים את אי הנוחות. ה׳ ייתן לך אומץ לאהוב נכון, להקשיב באמת, ולא לוותר על מה שקדוש לך. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 182-183