מדוע קשה לנו לקבל ביקורת?

התשובה

תשובה: שלום וברכה. שאלה יפה, אני מבין מכך שלא סיימת ללמוד את הסדרה, אני מאמין שבהמשך אתה תשמע בהרחבה את התשובה לשאלה, אבל בכל אופן למען הקוראים של העלון אני אתמצת מעט.. הביקורת לרוב לא נתפסת כאיזה משהו נקודתי קטן שצריך שינוי, אלא נראה שאנו דורשים ממנו לשנות את אישיותו (ולכן התשובה לרוב היא "זה אני וזהו!"). עוד סיבה חשובה נובעת מחוסר הרצון לשנות הרגלים, שהרי אם הוא מודה שהביקורת עליו נכונה, א"כ מוכרח הוא להתחיל לשנות את התנהגותו , וזה כבר קשה מדי. כאשר המבקר הוא אדם רחוק ההסכמה איתו אינה מחייבת כל כך, "נו טוב אז בסדר, מה אתה רוצה עכשיו?" אבל כאשר אני מודה לבן זוגי, שם זה כבר מחייב אותי באופן תמידי, ממילא מובן הקושי. אבל האמת שהסיבה העיקרית היא כזאת... לרוב אנו יודעים על החסרונות שלנו. אנחנו לא חיים בחלל (לפחות רובנו , אני רוצה להאמין), ובטח אתה (המבקר) לא הראשון שאומר אתה, ובטח כבר אמרת את זה כמה פעמים... אלא שהבעיה מתחילה בכל שאין לי מה לעשות עם זה. הביקורת מחלישה עוד יותר את הדימוי העצמי... אם אני אקבל אותה אז היא תשבור אותי... "הנה, עוד משהו שאני גרוע בו...". לרוב אנחנו פשוט לא מקבלים את הביקורת כי אין לנו כוח ויכולת להתמודד איתה, אז אנחנו מעדיפים להתנגד או להדוף אותה. זה בעצם ההצלה שלנו מפגיעה קשה יותר. פגיעה בערך העצמי שבין כה רעוע. יש שתי דרכים ליצור אצל בן אדם (נורמאלי) יכולת לקבל ביקורת... הראשונה... להחמיא לו המון, זה בעצם בונה ערך עצמי חיובי. אדם שמעריך את עצמו באופן כללי , יכול "להרשות" לעצמו לקבל ביקורת, היא לא שוברת אותו, כי בגדול הוא מעריך את עצמו. השנייה... היא לתת עצה. כאשר אנו "זורקים" על מישהו ביקורת, לרוב הוא פשוט לא יכול להתמודד איתה. לא בגלל שהוא לא רוצה, אלא בגלל שהוא פשוט לא יודע איך ומה לעשות איתה. אז הוא בוחר להכחיש, להתעלם, להדחיק, להתנגד... דבר זה רמוז בפרשה שלנו (שמות, יח, יז) ויאמר חותן משה אליו: לא-טוב, הדבר, אשר אתה, עושה, נבול תיבול גם אתה, גם העם הזה אשר עימך, כי-כבד ממך הדבר, לא תוכל עשוהו לבדך. עתה שמע בקולי, איעצך, ונלמד מזה יסוד גדול, שביקורת אינה שבח ומעלה רק אם יש עצה לתיקון, ואז העצה היא העיקר ולא הביקורת. והאדם הרוצה ליתן ביקורת, צריך לצרף אליה עצה לתיקון, וביקורת ללא עצה לתיקון, השתיקה עדיפה ממנה, כיון שמדכא את השני ללא תועלת... בהצלחה.