אשה משתפת בכאב, בדאגה או בקושי
השאלה
שלום לרב. אני מנסה לברר את זה ממקום אמיתי, כי אני לא רוצה רק להסתדר מבחוץ אלא להבין מה קורה בפנים. אשה משתפת בכאב, בדאגה או בקושי. הגבר מיד שואל: מה הפתרון? אבל היא לא חיפשה פתרון, אלא הקשבה. למה הדיבור עצמו כל כך חשוב?
התשובה
ידידי היקר, שלום וברכה. זו שאלה שמגיעה ממקום חי. היא פוגשת את האדם לא רק כשהוא לומד, אלא דווקא ברגעים שבהם הוא מנסה להיות אמיתי יותר. אצל הגבר הדיבור בדרך כלל תכליתי: הוא מוביל עניין ומוציאו לפועל. אצל האשה הדיבור הוא גם קשר, חיות ושייכות. כאשר היא משתפת, פעמים רבות אינה מחפשת עצה מעשית אלא פריקה רגשית, תשומת לב ושותפות. היא רוצה שיישאו איתה בעול, שירגישו אותה. לכן אין לראות בריבוי הדברים הטרדה. השיחה עצמה יכולה להיות הצורך הנפשי, ולא רק אמצעי לפתרון. ה׳ ילווה אותך בדרך הזאת, וייתן לך לב שלא נשבר מן הקושי אלא נבנה ממנו. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 224-225
לכל השאלות והתשובות