למה מילה אחת, “טעיתי”, כל כך קשה להוציא מהפה
השאלה
שלום וברכה לרב. אני כותב את השאלה הזאת כי היא כבר לא נשארת אצלי בראש, היא יורדת ממש אל הלב. למה מילה אחת, “טעיתי”, כל כך קשה להוציא מהפה? למה בקשת סליחה מרגישה לפעמים כמו השפלה, כאילו כל הכבוד שלי נרמס?
התשובה
יקירי, שלום וברכה. אני שומע בתוך השאלה שלך בקשה פשוטה מאוד: לא להישאר עם סיסמה, אלא לרדת אל החיים עצמם. באדם יש תכונת כבוד שורשית, מפני שנברא בצלם אלוקים. לכן הוא רוצה להרגיש שלם. בקשת סליחה אמיתית מחייבת אותו להודות שאינו מלאך, שיש בו גם חלק בהמי, ושפעמים הוא נכשל. הפחד הוא שאם אודה בטעות, ערכי ירד בעיני בן הזוג. אבל התורה מלמדת ההפך: ההודאה בטעות היא מעלה גדולה. אנו נקראים יהודים על שם יהודה שאמר “צדקה ממני”. במערכת יחסים, היכולת להודות בטעות אינה חולשה אלא יסוד של גדלות. יהי רצון שהלב שלך לא ייסגר בגלל כאב, אלא ילמד להיפתח בצורה בטוחה ונכונה. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 178-179
לכל השאלות והתשובות