אדם התעורר בבוקר, נשם, הלך, אכל, ראה, שמע

התשובה

ידידי היקר, אני שמח ששאלת. יש כאן בירור חשוב. קל להישאר במילים יפות, אבל העבודה האמיתית מתחילה כשהדברים נוגעים בלב. כאשר האדם אינו מרגיש בטובות הקטנות, הוא מפספס את רוב חסדי חייו. הוא לא רואה בכך שהתעורר בבוקר ליום חדש דבר שמצריך התייחסות והערכה, מפני שזה חלק מן השגרה. לכן תיקנו חז"ל לפתוח את היום ב“מודה אני”. עוד לפני שהאדם נכנס לעסקי היום, הוא מתרגל לראות שהחיים עצמם אינם מובנים מאליהם. הכרת הטוב מתחילה בעיניים שרואות גם את מה שחוזר בכל יום. מי שרואה את הטוב הקטן, יוכל לראות גם את הטוב הגדול. ה׳ יזכה אותך לרוך, ליישוב הדעת, ולכוח לבחור בטוב גם כשהלב עייף. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמוד 200